~~~ פֶּרֶק י"ג ~~~

תוּשִׁיאֵל צָעַד אַחֲרֵי אִימוֹ מְאוּכְזָב וְכוֹעֵס. הוּא לֹא יִשְׁתוֹק עוֹד. מֵעוֹלָם לֹא הִתְקוֹמֵם וְלֹא הֶחְצִיף פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיו וְאִימוֹ. אֲבָל הַפַּעַם הוּא יָעֵז לְהַגִיד אֶת מָה שֶׁבְּלִיבּוֹ.
"אִימִי הַטוֹבָה! לָמָה בָּאנוּ לְפֹה? רָאִית אֶת כְּלֵי הַנֶשֶׁק הָעֲצוּמִים. וְלָנוּ יֵשׁ גִיגִית וְכַסְכֶּסֶת. שָׁמַעְתְ בְּמוֹ אוֹזְנַיִךְ שֶׁמִלְחָמָה שְׁלִישִׁית בַּפֶּתַח, וַאֲנַחְנוּ נְכַבֵּס בְּגָדִים מְלוּכְלָכִים בִּפְנֵי הַמֶלֶךְ? בְּזָהָב לֹא נִזְכֶּה וְהַמֶלֶךְ יִכְעַס עָלֵינוּ. אוּלַי גַם יַעֲנִישׁ. אִימִי, בּוֹאִי נִבְרַח מִפֹּה מָחָר בַּבּוֹקֶר. הַקָצִין הַטוֹב יַעְזוֹר לָנוּ לְהִסְתַלֵק. נַחְזוֹר הַבַּיְתָה, אִימִי."
שְׁלוֹמִית עָצְרָה לְרֶגַע וְלָפְתָה אֶת כְּתֵפָיו. גַם לָהּ יֵשׁ דְבַר מָה לְהַגִיד לוֹ.
הֵם הִגִיעוּ לָאוּרְוָה וְיָשְׁבוּ עַל עֲרֵימוֹת הַקַשׁ. מִן הַחַלוֹנוֹת נִשְׁפָּךְ אוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל הַיוֹם. שְׁלוֹמִית דִיבְּרָה בְּדִיבּוּרָהּ הַמוּזָר, הַמְרוּסָק, נִרְגֶשֶׁת מְאוֹד. הִיא דִיבְּרָה גַם אַחֲרֵי שֶׁהַחוֹשֶׁךְ יָרַד. לְבַסוֹף תוּשִׁיאֵל הִצְלִיחַ לְהָבִין.
"לֹא בִּשְׁבִיל הַזָהָב בָּאנוּ לְפֹה, תוּשִׁיאֵל. בָּאנוּ כְּדֵי לְהַחְזִיר הַבַּיְתָה אֶת שְׁנֵי אַחֶיךָ מִן הַמִלְחָמָה. אֶת אֶלְעָד וּפְנוּאֵל. לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים לָקְחוּ אוֹתָם. אָמְרוּ לִי, הֲיִי חֲזָקָה וְתִשְׁתְקִי כְּמוֹ כּוּלָם. שָׁתַקְתִי. זֶה עָשָׂה אוֹתִי עֲצוּבָה. שָׁתַקְתִי בִּגְלַל הַפַּחַד מֵעוֹנֶשׁ. שָׁתַקְתִי בִּגְלַל מָה שֶׁיַגִידוּ – שֶׁאֲנִי לֹא מַסְפִּיק חֲזָקָה, שֶׁאֲנִי לֹא נֶאֱמָנָה לַמֶלֶךְ. שָׁתַקְתִי כְּמוֹ כּוּלָם.
"שְׁנֵי בָּנִים כְּבָר נָתַתִי, תוּשִׁיאֵל, אֶת שְׁנֵי אַחֶיךָ שֶׁלֹא הִיכַּרְתָ. הִתְפַּלַלְתִי שֶׁזֶה שֶׁלֹא יִקְרֶה שׁוּב, שֶׁאֱלוֹהִים יִהְיֶה בְּעֶזְרִי. גַם אֶת תְפִילוֹתַי אָמַרְתִי בְּשֶׁקֶט, בְּלִי קוֹל... כִּי אָמְרוּ לִי לִהְיוֹת חֲזָקָה, וְלִשְׁתוֹק. עַד שֶׁהֵבַנְתִי שֶׁלִהְיוֹת חֲזָקָה זֶה לֹא לִשְׁתוֹק, אֶלָא לְהֶפֶךְ – לִצְעוֹק! לִצְעוֹק בְּכָל הַכְּאֵב, תְנוּ לִי אֶת בָּנַי. אֶת פְּנוּאֵל וְאֶלְעָד. וָלֹא – אֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.
"אֲבָל אֶל מִי אֶצְעַק, מִי יִשְׁמַע אוֹתִי? חָשַׁבְתִי: מִי שֶׁלָקַח אוֹתָם, אֵלָיו אֶצְעַק. אִם כָּךְ, אֵלֵךְ אֶל הַמֶלֶךְ וְאוֹמַר לוֹ: שַׁלַח אֶת בָּנַי! אֲבָל מִי יִתֵן לְאִישָׁה כָּמוֹנִי לְהִיכָּנֵס לָאַרְמוֹן? יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מְשׁוּגַעַת אוֹ מוֹרֶדֶת.
"וְאָז הוֹפִיעַ שְׁלִיחַ הַמֶלֶךְ בַּחֲצֵרֵנוּ. חָשַׁבְתִי שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה מִכּוֹל. נִשְׁבַּרְתִי כַּחֶרֶס. אַתָה זוֹכֵר? וְאַתָה יוֹדֵעַ מָה צָעַקְתִי? קִילַלְתִי אֶת הַמֶלֶךְ. כֵּן, תוּשִׁיאֵל, זֹאת הַצְעָקָה שֶׁשְׁמַעְתֶם... וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִדְבְּקָה לְשׁוֹנִי. בְּרוּכָה לְשׁוֹנִי – קָפְאָה בְּפִי וְהִצִילָה אוֹתִי מֵעוֹנֶשׁ, כִּי אַתָה יוֹדֵעַ, תוּשִׁיאֵל, מָה עוֹנְשׁוֹ שֶׁל מְקַלֵל מֶלֶךְ...
"וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִי עַל הַפְּרָס הַגָדוֹל, יָדַעְתִי שֶׁשׁוּם דָבָר לֹא יַעֲצוֹר אוֹתִי. הֲלוֹא אוּכַל לְדַבֵּר עִם הַמֶלֶךְ פָּנִים אֶל פָּנִים!
"וְזֶה יִקְרֶה מָחָר. הַמֶלֶךְ יִגַשׁ אֵלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הַכַּסְכֶּסֶת – וַאֲנִי אֶצְעַק אֶל לִיבּוֹ. כִּי רַק הוּא יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ. תוּשִׁיאֵל, דֶרֶךְ פִּיךָ אֶצְעַק כִּי לְשׁוֹנִי דְבוּקָה לְחִיכִּי."
וּשְׁלוֹמִית הוֹסִיפָה עוֹד דָבָר אַחֲרוֹן.
"תוּשִׁיאֵל, אַל תִפְחַד מָחָר מִן הַמֶלֶךְ. אִם יִכְעַס, עָלַי יִהְיֶה כַּעֲסוֹ. אִם יַעֲנִישׁ, הָעוֹנֶשׁ עָלַי. אַתָה דַבֵּר אֵלָיו בְּלִי מוֹרָא, כִּי רַק מְבַקְשֵׁי טוֹב אֲנַחְנוּ."

תוּשִׁיאֵל שָׁכַב עַל עֲרֵימַת הַקַשׁ. עֲדַיִן לֹא נִרְדַם. שַׁרְשֶׁרֶת אֵירוּעֵי הַיוֹם חָלְפוּ בְּרֹאשׁוֹ. רְחוֹבוֹת הָעִיר, הַשׁוּק הַסַסְגוֹנִי, הַקָצִין הָאַמִיץ וְהָאוּמְלָל שְׁלֹומִיָה, אוּרְווֹת הַמֶלֶךְ וְכָל הַדְבָרִים הָעֲצוּמִים בְּמִגְרַשׁ הַמְרוֹצִים. וּלְבַסוֹף – הַגִילוּי עַל הַתוֹכְנִית הַנוֹעֶזֶת שֶׁל אִימוֹ. אָדָם יִחְיֶה בִּכְפַר רָם-רוֹם וְכָל יָמָיו יִהְיוּ רֵיקִים וְשׁוֹמְמִים בְּהַשְׁוָאָה לַיוֹם הָאֶחָד הַזֶה.
וּמָחָר יוֹם גָדוֹל, יוֹם שֶׁבּוֹ יְדַבֵּר אֶל הַמֶלֶךְ.
כְּבָר חֲצוֹת הַלַיְלָה. ט"וּ בְּתַמוּז, יָרֵחַ עָגוֹל וְשָׁלֵם הֵצִיץ בְּאֶשְׁנָב הָאוּרְוָה. תוּשִׁיאֵל כִּמְעַט נִרְדַם. וּבְעוֹד חֶצְיוֹ רָדוּם וְחֶצְיוֹ עֲדַיִן עֵר, חָדְרוּ אֶל אוֹזְנָיו הַקוֹלוֹת מִבַּחוּץ.
הוּא שָׁמַע וְיָדַע: מַשֶׁהוּ רַע קוֹרֶה שָׁם.
הוּא נִזְכַּר בְּמִשְׂחַק הַנִיחוּשִׁים שֶׁאָהַב, לְנַחֵשׁ אֶת קוֹלוֹת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁבָּקְעוּ מִן הַמְעָרָה שֶׁל אָבִיו. שְׂפַת הַכֵּלִים הוּא קָרָא לָזֶה. שְׂפַת יַלְדוּת אֵינָה נִשְׁכַּחַת בְּקַלוּת. עַכְשָׁו יָדַע תוּשִׁיאֵל לְהַכִּיר אֶת הַקוֹלוֹת שֶׁהִגִיעוּ לְאוֹזְנָיו מִמִגְרַשׁ הַמְרוֹצִים.
הוּא שָׁמַע פַּטִישׁ וְגַרְזֶן, מַסוֹר וְאִזְמֵל. הַכֵּלִים הִיכּוּ וְדָפְקוּ וְחָתְכוּ וְנִיסְרוּ – וְלֹא לְשֵׁם בְּנִיָה וְתִיקוּן. הוּא שָׁמַע קוֹלוֹת שֶׁל הֶרֶס וְחַבָּלָה, נִיפּוּץ וְנִיתוּץ.
תוּשִׁיאֵל הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר הָרְעָשִׁים, אֲבָל בַּעֲיֵפוּתוֹ רָצָה לַחְשׁוֹב שֶׁאוּלַי זֶה רַק חֲלוֹם רַע. הוּא הִתְכַּוֵץ עַל יְצוּעוֹ, לֵאוּת כְּבֵדָה גָבְרָה עָלָיו וְהַשֵׁינָה הִכְרִיעָה אוֹתוֹ.
הוּא הִתְעוֹרֵר מוּקְדָם בַּבּוֹקֶר, עִם דִמְדוּמֵי הַשַׁחַר. הָאוֹר בַּחוּץ הָיָה עֲדַיִן אָדוֹם. הוּא נִזְכַּר בַּחֲלוֹם הַנוֹרָא שֶׁחָלַם. הַאִם זֶה הָיָה רַק חֲלוֹם? גַם אִימוֹ הָיְתָה כְּבָר עֵרָה.
"אִימִי, אָרוּץ וְאֶרְאֶה מָה שְׁלוֹם הַכַּסְכֶּסֶת..." וּבְטֶרֶם סִיֵם אֶת הַמִשְׁפָּט כְּבָר הָיָה בַּחוּץ. מִגְרַשׁ הַמְרוֹצִים הָיָה עֲדַיִן רֵיק מֵאֲנָשִׁים.
כָּל הַדְבָרִים עָמְדוּ בִּמְקוֹמָם כְּמוֹ אֶתְמוֹל, בִּמְלוֹא עוֹצְמָתָם הַמַרְשִׁימָה. וְרַק כְּשֶׁהִתְקָרֵב רָאָה תוּשִׁיאֵל שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נִשְׁחַת בְּמַשֶׁהוּ. אַחַר כָּךְ יִיוָדַע לוֹ שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהַדְבָרִים הַחֲדָשִׁים נֶהֱרַס רַק אוֹתוֹ חֵלֶק חָשׁוּב שֶׁבִּלְעָדָיו הַכְּלִי לֹא יִפְעַל. מִי שֶׁעָשָׂה אֶת מַעֲשֵׂה הַחַבָּלָה יָדַע בְּדִיוּק בְּמָה לִפְגוֹעַ, הִכִּיר אֶת נְקוּדוֹת הַתוּרְפָּה. הַחֲבָלִים שֶׁל הַבַּלִיסְטְרָאָה הַכְּבֵדָה נֶחְתְכוּ וְהוּשְׁלְכוּ בַּצַד. הַמֵיתָרִים שֶׁל הַקַשְׁיוּתָה נִקְרְעוּ. צִירֵי הַגַלְגַלִים שֶׁל אֵיל הַבַּרְזֶל הָאַדִיר נֶעֱקְמוּ רַק בִּמְעַט, וְדַי הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהוֹצִיאָהּ מִכְּלַל שִׁימוּשׁ.
כָּל הַדְבָרִים הַחֲדָשִׁים הָיוּ מְקוּלְקָלִים. כּוּלָם – חוּץ מֵאַבְנֵי הַקְלָלָה. רַק אֵלֶה נִיצְבוּ עַל הַבָּמָה הַמְקוּשֶׁטֶת בְּזֵרִים יְרוּקִים, בְּדִיוּק כְּמוֹ אֶתְמוֹל. הַזְקֵנָה צְהוּבַת הַפָּנִים עִם מִצְנֶפֶת הַקוֹצִים עֲדַיִן יָשְׁבָה שָׁם תַחְתֶיהָ, יְשֵׁנָה, לֹא זָזָה מִשָׁם מֵאֶתְמוֹל.
וְהַכַּסְכֶּסֶת? תוּשִׁיאֵל רָץ אֶל קְצֵה הַמִגְרָשׁ, אֶל חֶלְקָה 26.
הוּא מָצָא שָׁם שֶׁבֶר כְּלִי. תוּשִׁיאֵל הִזְדַעְזֵעַ. לֹא רַק שֶׁעָקְרוּ אֶת לוּחַ הַפַּח מִמִסְגֶרֶת הָעֵץ, אֶלָא גַם דָרְכוּ עַל הַפַּח בְּלִי רַחֲמִים עַד שֶׁשִׁיטְחוּ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי. עֲבוֹדָה חֲרוּצָה! כַּנִרְאֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹא יָדְעוּ אֵיךְ הַכַּסְכֶּסֶת פּוֹעֶלֶת – הָרְסוּ אֶת כּוּלָהּ וְלֹא הִסְתַפְּקוּ בְּהֶרֶס חֶלְקִי. הַלוּחַ הַגַלִי הָפַךְ לְלוּחַ שָׁטוּחַ, מְעַט מְכוֹפָף. וְנוֹסָף לָזֶה, גַם דָקְרוּ וְנִיקְבוּ בַּלוּחַ הַפַּח נְקָבִים קְטַנִים, כַּנִרְאֶה בְּחוּדוֹ שֶׁל מַסְמֵר. רַק בַּעֲרֵימַת הַבְּגָדִים הַסְמַרְטוּטִיִים לֹא נָגְעוּ. אֵיזוֹ נְדִיבוּת לֵב.
תוּשִׁיאֵל יָדַע שֶׁלֹא יַצְלִיחַ לְתַקֵן אֶת הַכַּסְכֶּסֶת. אֶת הַנְקָבִים אוֹמְנָם יַצְלִיחַ לְרַקֵעַ, אֲבָל אֶת הַצוּרָה הַגַלִית לֹא יַצְלִיחַ לְהַחְזִיר. כְּשֶׁהֶחְזִיק בְּלוּחַ הַפַּח הוּא נִשְׂרַט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו עַד זוֹב דָם. שִׂפְתֵי הַנְקָבִים הַבּוֹלְטִים הָיוּ חַדִים כְּתַעַר.
הוּא מִיהֵר לַחְזוֹר אֶל הָאוּרְוָה וּלְבַשֵׂר לְאִימוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָרָה. אֵין לָהֶם דָבָר חָדָשׁ לְהַרְאוֹת. הֵם לֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר אֶל הַמֶלֶךְ. כָּל הַתוֹכְנִית שֶׁל אִימוֹ נִכְשְׁלָה כִּישָׁלוֹן חָרוּץ. כָּל הַמַאֲמָץ שֶׁלָהֶם, כָּל הָרִיצָה שֶׁל שְׁלוֹשֶׁת הַיָמִים מִכְּפַר רָם-רוֹם אֶל הָעִיר, הַכּוֹל הַכּוֹל הָיָה לַשָׁוְא.
כְּשֶׁהִתְקָרֵב לָאוּרְוָה הוּא שָׁמַע אֶת דְפִיקוֹת הָעֱלִי בַּמַכְתֵשׁ. תַק תַק, אִימוֹ כָּתְשָׁה אֵיזֶה יָרָק אוֹ פְּרִי כְּדֵי לִשְׁתוֹת אֶת הָעִיסָה הַמְעוּכָה כַּאֲרוּחַת בּוֹקֶר. תַק תַק, תַק תַק.
מִיצִים וְעִיסוֹת דְלִילוֹת, בּוֹקֶר וָעֶרֶב. תוּשִׁיאֵל הִצְטַעֵר עַל אִימוֹ. 'חֲבָל שֶׁלֹא הִסְפַּקְתִי לִבְנוֹת בִּשְׁבִילָהּ אֶת הָרַסֶקֶת,' חָשַׁב בְּצַעַר. 'אוֹכֶל מְרוּסָק הִיא הָיְתָה מַצְלִיחָה לִלְעוֹס.'
רַסֶקֶת? הָרַעְיוֹן הִיכָּה בּוֹ כְּרַעַם בְּיוֹם תַמוּז.
מִיָד רָץ אֶל אִימוֹ וְסִיפֵּר לָהּ עַל הַכַּסְכֶּסֶת הַשְׁבוּרָה וְעַל הַפִּתְרוֹן שֶׁמָצָא. עוֹד הִיא מְהַנְהֶנֶת בְּרֹאשָׁהּ וּמַסְכִּימָה, וּכְבָר הוּא רָץ בַּחֲזָרָה אֶל הַמִגְרָשׁ. בְּדַרְכּוֹ הֵרִים מַסְמֵר זָרוּק שֶׁמָצָא לְיַד הַבַּלִיסְטְרָאָה.
הוּא הֶחְזִיק בְּלוּחַ הַפַּח הַמְנוּקָב שֶׁהָיָה קוֹדֶם כַּסְכֶּסֶת. בִּמְקוֹם לְשַׁטֵחַ אֶת הַנְקָבִים הַחַדִים – הוּא הוֹסִיף עוֹד וְעוֹד דְקִירוֹת עַל דְקִירוֹת הַחַבָּלָה מֵהַלַיְלָה. אֶבֶן שִׁימְשָׁה לוֹ לְפַטִישׁ וְהַמַסְמֵר שִׁימֵשׁ לוֹ לְדֶקֶר. הוּא דָקַר וְחוֹרֵר אֶת הַפַּח הַדַק, לֹא נָח עַד שֶׁהָיְתָה כּוּלָהּ נְקָבִים-נְקָבִים, חֲרִירִים-חֲרִירִים, צְפוּפִים וְחַדִים. הוּא רַק הִשְׁאִיר מִסָבִיב שׁוּלַיִם חֲלָקִים, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה אֶפְשָׁר לֶאֱחוֹז בַּכְּלִי בְּלִי לְהִיפָּצַע.
וְהִנֵה, בִּמְקוֹם הַכַּסְכֶּסֶת, יָצְאָה מִתַחַת יָדָיו – רַסֶקֶת! גְדוֹלָה מִדַי, קְצַת עֲקוּמָה, בְּלִי יָדִית לֶאֱחוֹז בָּהּ, וְהַנְקָבִים שֶׁלָהּ בְּלִי סֵדֶר נָאֶה. וּבְכָל זֹאת – רַסֶקֶת מוּכָנָה לְשִׁימוּשׁ. (וּלְמִי שֶׁשָׁכַח, יְדִידַי, הַכַּוָנָה לְפּוּמְפִּיָה).