יְדִידַי,
יֵשׁ לִי מַשֶׁהוּ לְסַפֵּר לָכֶם
אִם תְבַקְרוּ בַּמוּזֵיאוֹן הַלְאוּמִי וְתִרְאוּ אָדָם גְדוֹל גוּף, צוֹלֵעַ עַל רֶגֶל אַחַת וּרְטִיָה שְׁחוֹרָה לוֹ עַל הָעַיִן – תֵדְעוּ שֶׁזֶה אֲנִי. גַם צַלֶקֶת אֲרוּכָּה מְקַשֶׁטֶת אֶת לְחָיָי. וְאִם תָעֵזוּ לְהִסְתַכֵּל לִי בַּמֵצַח בֵּין הָעֵינַיִם, תִרְאוּ גַם סִימָנִים שֶׁל כְּוִיָה. כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמַרְאֶה שֶׁלִי מַפְחִיד.וְסִימָן נוֹסָף אֶתֵן לָכֶם: אֲנִי לוֹבֵשׁ מַדִים כְּחוּלִים שֶׁל שׁוֹמֵר וְתִמְצְאוּ אוֹתִי תָמִיד בַּאֲגַף הָאַרְכֵיאוֹלוֹגְיָה. כַּיָדוּעַ, אַרְכֵיאוֹלוֹגְיָה זֶה מִין מַדָע בַּלָשִׁי שֶׁחוֹקֵר דְבָרִים עַתִיקִים. שִׁבְרֵי חֶרֶס, כְּתוֹבוֹת קַדְמוֹנִיוֹת, צַלְמִיוֹת שְׁבוּרוֹת. אַחֲרֵי שֶׁגוֹמְרִים לַחְקוֹר כָּל מִילִימֶטֶר שֶׁל הַשְׂרִידִים, מוֹסְרִים אוֹתָם לְמוּזֵיאוֹן.
וְזֶה הַתַפְקִיד שֶׁלִי, יְדִידַי, לִשְׁמוֹר עַל הָעַתִיקוֹת שֶׁהַמוּזֵיאוֹן מַצִיג בִּפְנֵי הַקָהָל. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁתָבוֹאוּ יוֹם אֶחָד לְבַקֵר. כִּי לֹא רַבִּים מַגִיעִים לָאֲגַף הַזֶה. אוֹתִי, עִם הַמַרְאֶה שֶׁלִי, אַף פַּעַם לֹא מַצִיבִים בָּאֲגַפִּים הַהוֹמִים מִמְבַקְרִים, שָׁם הַצִיוּרִים הַצִבְעוֹנִיִים וְחֶפְצֵי הָאָמָנוּת הַמוֹשְׁכִים אֶת הָעַיִן.
לִפְעָמִים עוֹבֵר פֹּה מִישֶׁהוּ וַאֲנִי מְנַסֶה לְהִתְקָרֵב, סְתָם לְשׂוֹחֵחַ עִם בֶּן אָדָם. אֲבָל רַק מְעִיפִים בִּי מַבָּט – וּמִיָד מִתְרַחֲקִים מִמֶנִי אֶל אֵיזֶה חֶרֶס. חֶרֶס שָׁבוּר – כֵּן, אָדָם שָׁבוּר – לֹא.
הִנֵה, לִפְנֵי כַּמָה שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ כָּאן שְׁנֵי תַלְמִידִים מֵהַחוּג לְצִיוּר שֶׁל הַמוּזֵיאוֹן. תַלְמִיד וְתַלְמִידָה עִם תִיקֵי צִיוּר. שָׁאֲלוּ אֵיךְ מַגִיעִים אֶל אֲגַף הַנוֹעַר וְלֹא חִיכּוּ לִתְשׁוּבָה – בָּרְחוּ מִמֶנִי בְּרֶגַע שֶׁרַק הִתְחַלְתִי לְהִתְקָרֵב. חֲבָל. רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ אִיתָם. הֵם נִרְאוּ לִי נֶחְמָדִים. מֵאָז אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם פֹּה פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, כָּל שָׁבוּעַ. בְּאוֹתוֹ יוֹם וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הֵם עוֹבְרִים כָּאן, הַשְׁנַיִם, רַק מְעִיפִים עָלַי מַבָּט, וְרָצִים לְדַרְכָּם בְּבֶהָלָה.
יְדִידַי, תִהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁזֶה לֹא עוֹשֶׂה לִי טוֹב עַל הַלֵב.
אָז אֲנִי מִתְהַלֵךְ לִי כָּאן לְבַדִי הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין הָאוּלָמוֹת הָאֲרוּכִּים כְּאוֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה. הַמַרְבָד הָאָפוֹר בּוֹלֵעַ אֶת קוֹל צְעָדַי. וּפֹה אֲנִי צָרִיךְ לְגַלוֹת לָכֶם מַשֶׁהוּ שֶׁבִּגְלָלוֹ תַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי יְצוּר מוּזָר.
וְזֶה הַדָבָר: כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָצוּב וּמְשַׁעְמֵם לִי, אֲנִי עוֹמֵד מוּל הַמוּצָגִים הָעַתִיקִים וּמְשׂוֹחֵחַ אִיתָם, עִם הַחֲרָסִים וְהָאֲבָנִים וְהַכֵּלִים מִבַּרְזֶל חָלוּד וּנְחוֹשֶׁת יְרוּקָה. וְכִי יֵשׁ לִי מַשֶׁהוּ אַחֵר לַעֲשׂוֹת? דְעוּ לָכֶם שֶׁאָדָם בּוֹדֵד מְסוּגָל לְדַבֵּר גַם עִם אֲבָנִים וַחֲרָסִים. אֲנִי מְסַפֵּר לָהֶם, הֵם מְסַפְּרִים לִי. אֲנִי מְסַפֵּר לָהֶם עַל עַכְשָׁו וְהַיוֹם. וְהֵם מְסַפְּרִים לִי עַל יְמֵי קֶדֶם.
וְעַכְשָׁו הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב: אֶת הַדְבָרִים שֶׁסִיפַּרְתִי לָהֶם אֶשְׁמוֹר לְעַצְמִי מִפְּנֵי שֶׁהֵם לֹא מְעַנְיְנִים. אֲבָל הַסִיפּוּרִים שֶׁשָׁמַעְתִי מִשִׁבְרֵי הַחֶרֶס הָאֵלֶה – אוֹתָם אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי מוּכְרָח לְסַפֵּר לְמִישֶׁהוּ. אַתֶם מַכִּירִים אֶת הַהַרְגָשָׁה הַזֹאת, כְּשֶׁיֵשׁ לָכֶם מַשֶׁהוּ עַל הַלֵב אוֹ בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ.
אֲבָל מִי יַקְשִׁיב לִי, מִי?
לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי מִתְעַיֵף מִן הַצְעִידָה הַמְמוּשֶׁכֶת בָּאוּלַמוֹת, אֲנִי מִתְיַשֵׁב לָנוּחַ עַל כִּיסֵא הַשׁוֹמֵר בַּפִּינָה הַחֲשׁוּכָה. כִּיסֵא מִתְקַפֵּל שָׁחוֹר, קָטָן לְמִידָתִי. כִּי אִישׁ גָדוֹל וְגָבוֹהַ אֲנִי וּרְחַב כְּתֵפַיִם, מִין גוֹלְיָת יִשְׂרְאֵלִי. וְאָז, יוֹם אֶחָד, לֹא תַאֲמִינוּ מָה שֶׁקָרָה לִי.
יָשַׁבְתִי וְעָצַמְתִי אֶת עֵינִי (אַל תִשְׁכְּחוּ שֶׁהַשְׁנִיָה מְכוּסָה בִּרְטִיָה). וְאֶת מִי אֲנִי רוֹאֶה מוֹפִיעַ לְפָנַי? שְׁנֵי הַתַלְמִידִים הַחֲבִיבִים הַהֵם מֵהַחוּג לְצִיוּר! יְצִירֵי דִמְיוֹנִי – אַךְ כֹּה מַמָשִׁיִים. וְהֵם לֹא הֵסִיטוּ אֶת הָעֵינַיִם מִמֶנִי, לֹא פָּחֲדוּ מֵהַמַרְאֶה שֶׁלִי.
לֹא, הֵם לֹא בָּרְחוּ, אֶלָא יָשְׁבוּ מוּלִי עַל הַמַרְבָד. הִשְׁעִינוּ סַנְטֵר עַל כַּף יָד, חִיכּוּ לְמוֹצָא פִּי בְּסַקְרָנוּת. סוֹף סוֹף יֵשׁ מִי שֶׁמוּכָן לְהַקְשִׁיב לִי. כֵּן, לִי, עִם הַפַּרְצוּף הַמֵטִיל אֵימָה!
וְאָז אָמַרְתִי לְעַצְמִי, קָדִימָה! פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, אַחֲרֵי הַחוּג לְצִיוּר שֶׁלָהֶם, אֶעֱצוֹם אֶת עֵינִי כְּדֵי שֶׁהֵם יוֹפִיעוּ פֹּה בְּפִינַת הָאוּלָם הָרֵיק. הֵם יִתְיַשְׁבוּ לְפָנַי בְּרַגְלַיִם מְקוּפָּלוֹת, אוֹ יִשְׂתָרְעוּ עַל הַבֶּטֶן עִם מַרְפְּקִים עַל הַמַרְבָד, פִּיוֹת פְּעוּרִים – וְיַקְשִׁיבוּ לִי.
וְזֶה מָה שֶׁקָרָה, יְדִידַי! הֵם אָכֵן בָּאוּ כָּל שָׁבוּעַ, בְּרֶגַע שֶׁעָצַמְתִי אֶת עֵינִי. הֵם הָיוּ מְמוּשְׁמָעִים מְאוֹד, הֵם אַף פַּעַם לֹא הִפְרִיעוּ לִי. אֲנִי אוֹמֵר הֵם, מִפְּנֵי שֶׁאֶת הַשֵׁמוֹת שֶׁלָהֶם לֹא יָדַעְתִי. גַם הֵם מֵעוֹלָם לֹא בִּיקְשׁוּ לָדַעַת אֶת שְׁמִי. עִסְקָה מְצוּיֶנֶת. לֹא יָכוֹלְתִי לְאַחֵל לְעַצְמִי אוֹזְנַיִם קָשׁוּבוֹת יוֹתֵר מִן הָאוֹזְנַיִם שֶׁלָהֶם.
אָז הִנֵה פֹּה לִפְנֵיכֶם מָה שֶׁסִיפַּרְתִי לָהֶם בְּהֶמְשֵׁכִים, כָּל שָׁבוּעַ פֶּרֶק.