בַּחֲזָרָה לְגַן עֵדֶן

אָדָם וְחַוָה שָׂמְחוּ שֶׁאֱנוֹשׁ כֹּה גָדַל מֵאָז שֶׁהִתְרָאוּ לִפְנֵי שָׁנָה. חַוָה שָׁלְחָה אֶת הָאוֹרְחִים אֶל הָאֲגַם הַקָרוֹב לִרְחוֹץ בַּמַיִם הַצוֹנְנִים. בָּאֲגַם שָׁרְצוּ תַנִינִים, וְאָדָם עָמַד עַל הַמִשְׁמָר וְהִזְהִיר אֶת הַמִתְרַחֲצִים בְּכָל פַּעַם שֶׁתַנִין הִתְקָרֵב.
בָּעֶרֶב הֵם יָשְׁבוּ לְיַד מְדוּרָה. מִסָבִיב הָיְתָה חֲשֵׁכָה מַפְחִידָה. הַכּוֹכָבִים נִרְאוּ בְּעֵינֵי אֱנוֹשׁ כְּמוֹ סִימָנֵי דְקִירוֹת בַּשָׁמַיִם הַשְׁחוֹרִים, וְהַיָרֵחַ הַדַקִיק כְּמוֹ שְׂרִיטָה.
וּכְמִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה, שׁוּב הִתְחִיל סַבָּא אָדָם עִם הַסִיפּוּרִים שֶׁלוֹ עַל גַן הָעֵדֶן.
"שָׁם הָיִינוּ תָמִיד צְעִירִים וְיָפִים. שָׁם הָיָה הָאֲוִיר מָלֵא בְּרֵיחוֹת מְתוּקִים וְחַמִים שֶׁל הָאֲדָמָה הַטוֹבָה, שֶׁל הָעֵצִים הָרַעֲנַנִים וְהַפְּרָחִים הָעֲנָקִיִים. שָׁם זָרְמוּ אַרְבַּעַת הַנְהָרוֹת שֶׁמֵימֵיהֶם מְתוּקִים מִכָּל הַתְמָרִים וְהַתְאֵנִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶה. וְשָׁם גָרוּ בְּשָׁלוֹם הָאָדָם וְהָעַקְרָב יַחְדָיו, הַזְאֵב וְהַכֶּבֶשׂ, הַשָׁפָן וְהַנֵץ."
"כֵּן, אֵלֶה יָכְלוּ לִהְיוֹת חַיִים טוֹבִים וּמְתוּקִים מְאוֹד," גִיחֲכָה חַוָה, "אִילוּ כָּל זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת."
"זֶה הָיָה, בְּוַדַאי שֶׁהָיָה," נֶאֱנָח אָדָם כְּנֶגְדָהּ, "אֶלָא שֶׁתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה זֶה יוֹתֵר מִדַי בִּשְׁבִיל שֶׁסָבְתָא שֶׁלְךָ תִזְכּוֹר."
אוֹר הַמְדוּרָה הִדְגִישׁ אֶת הַקְמָטִים הָרַבִּים שֶׁבִּפְנֵיהֶם. אָבִיו שֶׁל אֱנוֹשׁ כְּבָר נִרְדַם וְהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת נַחֲרָה.
"סַבָּא אָדָם, אִם הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב, לָמָה עֲזַבְתֶם?"
סָבָא שָׁתַק. וְסָבְתָא אָמְרָה:
"אַתָה רוֹאֶה, אֱנוֹשׁ, אֵין לוֹ מָה לְהַגִיד."
אָדָם עָצַם אֶת עֵינָיו בְּכוֹחַ וּקְמָטָיו הֶעְמִיקוּ. לְבַסוֹף פָּקַח אֶת עֵינָיו שֶׁהִבְרִיקוּ מִבֵּין הַקְמָטִים. הוּא הִצְבִּיעַ בְּאֶצְבְּעוֹ עַל סָבְתָא וְלָחַשׁ:
"זֶה הַכּוֹל בִּגְלָלָהּ. הָיָה שָׁם עֵץ אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד שֶׁאֱלוֹהִים אָסַר עָלֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיוֹ. עֵץ הַדַעַת, עֵץ שׁוֹנֶה מִכָּל הָעֵצִים, מַרְהִיב בְּיוֹפְיוֹ. וְרֵיחַ הַפְּרִי מָתוֹק וְנֶהְדָר. וְהִיא אָכְלָה... וְנָתְנָה גַם לִי. וְאָז... גוֹרַשְׁנוּ מִשָׁם... וּמֵאָז, חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת שׁוֹמֶרֶת עַל הַגַן..."
אֱנוֹשׁ נִדְהַם. אִם כֵּן, הֵם לֹא עָזְבוּ מֵרְצוֹנָם. אֱלוֹהִים גֵירֵשׁ אוֹתָם.
"אָדָם, הוֹ אָדָם," צָחֲקָה חַוָה בִּמְלוֹא פֶּה, "אֱמוֹר לִי, מָתַי חָלַמְתָ אֶת כָּל זֶה? לָאַחֲרוֹנָה אוֹ כְּבָר לִפְנֵי תְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה?"
"אַתְ לֹא זוֹכֶרֶת כְּלוּם!" הִתְעַקֵשׁ אָדָם.
"זוֹכֶרֶת מְצוּיָן. לִפְנֵי תְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה רַק יָרַדְנוּ מֵהָעֵצִים וְהִתְחַלְנוּ לָגוּר בִּמְעָרוֹת. עוֹד הָלַכְנוּ כְּפוּפִים עִם הַיָדַיִם עַד הָאֲדָמָה. כְּמוֹ הַקוֹפִים. אַתָה זוֹכֵר אֶת עֵץ הַתַפּוּחִים הַגָבוֹהַ לְיַד הַמְעָרָה? אֵיךְ עָמַדְנוּ עַל קְצֵה הַבְּהוֹנוֹת כְּדֵי לִקְטוֹף אֶת הַפְּרִי? רַק בִּגְלַל שֶׁקָטַפְנוּ בַּעֲמִידָה מְתוּחָה נַעֲשֵׂינוּ זְקוּפִים. שׁוּם גַן וְשׁוּם עֵדֶן וְשׁוּם עֵץ דַעַת."
"שָׁמַעְתָ מָה הִיא אוֹמֶרֶת, אֱנוֹשׁ? שֶׁהָיִינוּ פַּעַם קוֹפִים! תַחְלִיט אַתָה מִי מְסַפֵּר סִיפּוּרִים וּמִי מְדַבֵּר אֱמֶת."

אֱנוֹשׁ שָׁתַק כָּל הַדֶרֶךְ חֲזָרָה בַּיַעַר. עַכְשָׁו בָּרוּר לוֹ שֶׁהָיָה גַן עֵדֶן. סַבָּא אָדָם צוֹדֵק. סָבְתָא חַוָה, בְּלִי שֶׁשָׂמָה לֵב, בְּעַצְמָהּ הוֹכִיחָה שֶׁהִיא טוֹעָה: הֲרֵי לֹא יִתָכֵן שֶׁהֵם, בְּנֵי אָדָם, יָרְדוּ מִן הָעֵצִים כְּמוֹ קוֹפִים, וְהָלְכוּ כְּפוּפִים כְּמוֹ קוֹפִים.
כֵּן, יֵשׁ גַן עֵדֶן. אָז לָמָה לֹא לַחְזוֹר לְשָׁם, וּמִיָד? דַי, מַסְפִּיק לַעֲבוֹד קָשֶׁה בִּשְׁבִיל אוֹכֶל וְקוֹרַת גַג. דַי, מַסְפִּיק עִם הַסַכָּנוֹת הָאוֹרְבוֹת בְּכָל רֶגַע מִכָּל עֵבֶר. אֲבָל אֵיךְ חוֹזְרִים לְשָׁם? אֱנוֹשׁ רָאָה בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת הַשׁוֹמֶרֶת עַל הַגַן. לֹא, זֶה בִּכְלָל לֹא פָּשׁוּט.
בְּבוֹקֶר הַיוֹם הַשְׁלִישִׁי, עִם צִיוּצֵי הַצִיפּוֹרִים, צָצָה מַחְשָׁבָה מוֹעִילָה בְּרֹאשׁוֹ. אִם בְּגַן הָעֵדֶן הָיָה פְּרִי עֵץ שֶׁבִּגְלָלוֹ גוֹרְשׁוּ סַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה מִשָׁם לְפֹה – אָז אוּלַי גַם יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶה פְּרִי עֵץ מְיוּחָד שֶׁיַחְזִיר אוֹתָנוּ מִפֹּה לְשָׁם? וְאִם שָׁם זֶה הָיָה עֵץ הַדַעַת – אָז פֹּה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְהֶפֶךְ, עֵץ אַל-דַעַת!
כֵּן, זֶה דֵי פָּשׁוּט לַחְזוֹר אֶל גַן עֵדֶן – רַק צָרִיךְ לִמְצוֹא אֶת הָעֵץ הַנָכוֹן וְלִטְעוֹם מִפִּרְיוֹ.
אֱנוֹשׁ, רַגְלָיו כְּאִילוּ הִצְמִיחוּ כְּנָפַיִים. הוּא צָעַד בְּקַלוּת בְּעִקְבוֹת אָבִיו, וְשָׁתַק. אֵין טַעַם לְסַפֵּר לוֹ אוֹ לְאַחֵר. אִישׁ לֹא יַאֲמִין. וְלָכֵן, הוּא בְּעַצְמוֹ יִמְצָא אֶת הָעֵץ אַל-דַעַת. הוּא לְבַדוֹ. אֱנוֹשׁ נִשְׁבַּע לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, בְּכָל רֶגַע, כָּל יְמֵי חַיָיו – אֲבָל רָצוּי לִמְצוֹא אוֹתוֹ כְּבָר בַּיָמִים הַקְרוֹבִים. שֶׁהֲרֵי הַסַכָּנוֹת אוֹרְבוֹת בְּכָל רֶגַע וּמוּטָב לָשׁוּב אֶל גַן הָעֵדֶן בִּדְחִיפוּת. הִנֵה אָבִיו עָצַר פִּתְאוֹם וְהִקְשִׁיב דָרוּךְ לִשְׁאָגָה רְחוֹקָה שֶׁל חַיַת טֶרֶף.
אַל דְאָגָה, אָבִי, אָמַר אֱנוֹשׁ בְּלִיבּוֹ, חַכֵּה וְתִרְאֶה אֵיזוֹ הַפְתָעָה אֲנִי מֵכִין לָנוּ!
אֱנוֹשׁ הִסְתַכֵּל סָבִיב. כֹּה רַבִּים מִינֵי הָעֵצִים. הָיָה לוֹ בָּרוּר שֶׁכְּמוֹ פְּרִי עֵץ הַדַעַת, גַם פְּרִי הָעֵץ אַל-דַעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹנֶה וְאַחֵר, אֶחָד וְיָחִיד וּמְיוּחָד שֶׁאֵין עוֹד כָּמוֹהוּ.

אֱנוֹשׁ חִיפֵּשׂ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם. לִפְעָמִים רָאָה עֵץ עִם פְּרִי מְשׁוּנֶה שֶׁלֹא הִכִּיר. אַךְ לְיָדוֹ צָמְחוּ עֵצִים דוֹמִים לוֹ, סִימָן שֶׁאֵינוֹ אֶחָד וְיָחִיד וּמְיוּחָד.
הַסְתָיו עָבָר, הַגֶשֶׁם חָלַף, גַם סוֹף הַקַיִץ בָּא. בְּקָרוֹב שׁוּב יֵצֵא אֱנוֹשׁ עִם אָבִיו אֶל סַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה. הֵם שׁוּב יִפָּגְשׁוּ לְיַד הָאֲגַם הַמְסוּכָּן הַשׁוֹרֵץ תַנִינִים. חֲבָל, אִילוּ נִמְצָא הָעֵץ, הֵם כְּבָר יָכְלוּ לִרְחוֹץ בְּאֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַנְהָרוֹת הַמְתוּקִים שֶׁבְּגַן הָעֵדֶן.
יוֹם אֶחָד חָזַר אָבִיו שֶׁל אֱנוֹשׁ מִן הַשָׂדֶה מְבוֹהָל, צוֹלֵעַ וְכוֹאֵב. בְּקוֹשִׁי הִכִּירוּ אוֹתוֹ. כָּל גוּפוֹ הָיָה נָפוּחַ. הַפָּנִים, הַיָדַיִם, הָרַגְלַיִם. הוּא הִתְפַּתֵל מִכְּאֵבִים וְזָעַק:
"עֵץ תַפּוּחִים מְסוּכָּן, לֹא לְהִתְקָרֵב! שָׁם, עַל הַגִבְעָה. הָעֵץ מְזַמְזֵם! וְעוֹקֵץ! עוֹקֵץ מֵרָחוֹק, גַם בְּלִי שֶׁנוֹגְעִים בּוֹ!"
בֶּהָלָה, פַּחַד. עֵץ שֶׁעוֹקֵץ מֵרָחוֹק? וּמְזַמְזֵם? סַכָּנָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹא יָדְעוּ.
כּוּלָם הִקִיפוּ בִּדְאָגָה אֶת הָאָב הַכּוֹאֵב, שָׁפְכוּ עָלָיו מַיִם, הִשְׁקוּ אוֹתוֹ. רַק אֱנוֹשׁ חָמַק וּמִיהֵר לָרוּץ אֶל הָעֵץ שֶׁעַל הַגִבְעָה. הָעֵץ אַל-דַעַת! סוֹף סוֹף. הָעֵץ הַמְיוּחָד שֶׁחִיפֵּשׂ. הֲרֵי זֶה בָּרוּר כַּשֶׁמֶשׁ: הָעֵץ עוֹקֵץ כְּדֵי שֶׁלֹא נִתְקָרֵב אֵלָיו, פֶּן נֹאכַל מִפִּרְיוֹ וְנָשׁוּב אֶל גַן הָעֵדֶן.
אֱנוֹשׁ הִתְחִיל לְטַפֵּס בַּגִבְעָה, אֲבָל עָצַר וְעָמַד מֵרָחוֹק. אִם יִתְקָרֵב – יֵעָקֵץ. בְּמָה הוּא יוֹעִיל אִם יַחְזוֹר כּוֹאֵב וְנָפוּחַ כְּמוֹ אָבִיו? זְהִירוּת. אֵיךְ יִקְטוֹף אֶת הַפְּרִי?
הוּא הִתְעַטֵף בֶּעָלִים רְחָבִים, קָשַׁר אוֹתָם סְבִיב גוּפוֹ בְּסִיבֵי גִבְעוֹלִים. גַם אֶת עֵינָיו כִּיסָה בְּעָלִים, וּכְדֵי לִרְאוֹת דַרְכָּם, נִיקֵב בָּהֶם נְקָבִים נְקָבִים בְּחוּדוֹ שֶׁל קוֹץ. כָּל גוּפוֹ הָיָה עָטוּף וּמוּגָן.
בְּצַעֲדֵי דוֹב טִיפֵּס אֱנוֹשׁ בְּמַעֲלֵה הַגִבְעָה. הָעֵץ נִרְאָה כְּמוֹ עֵץ תַפּוּחִים. אוֹתוֹ גֶזַע, אוֹתָם עֲנָפִים וְעָלִים. גַם פֵּרוֹתָיו נִרְאוּ כְּמוֹ תַפּוּחִים רְגִילִים.
אֲבָל לֹא רַק תַפּוּחִים הָיוּ תְלוּיִים בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ, אֶלָא גַם עוֹד סוּג שֶׁל פֵּרוֹת! שְׁנֵי סוּגֵי פֵּרוֹת בְּאוֹתוֹ עֵץ? אֱנוֹשׁ נִפְעַם. הֲלוֹא זֶה הָעֵץ הַמְיוּחָד בְּמִינוֹ שֶׁחִיפַּשְׂתִי! סוֹף סוֹף.
"זֶהוּ עֵץ הָאַל-דַעַת!"
הוּא הִתְקָרֵב בְּתוֹךְ עָנָן שֶׁל חֲרָקִים מְעוֹפְפִים צְהוּבִּים-שְׁחוֹרִים שֶׁזִמְזְמוּ סְבִיבוֹ. בֵּין הַתַפּוּחִים הָאֲדוּמִים הָיוּ תְלוּיִים גַם שְׁלוֹשָׁה פֵּרוֹת אֲפוֹרִים וּגְדוֹלִים. כָּאֵלֶה לֹא רָאָה מִיָמָיו. הֵם נִרְאוּ כְּמוֹ שַׂקִים אֲפוֹרִים. בְּנִיגוּד לְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאֱנוֹשׁ הִכִּיר, אֵלֶה לֹא הָיוּ יָפִים.
"וְכָךְ צָרִיךְ פְּרִי עֵץ הָאַל-דַעַת לִהְיוֹת – מְכוֹעָר וְדוֹחֶה! כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִרְצֶה לִטְעוֹם מִמֶנוּ!"

לֹא פֵּרוֹת הָיוּ אֵלֶה – אֶלָא כַּוָרוֹת דְבוֹרִים וְחַלוֹת דְבַשׁ. כִּי כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה קָרוּ בִּימֵי בְּרֵאשִׁית, בְּטֶרֶם הִכִּירוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַדְבוֹרִים וְאֶת הַדְבַשׁ. נְחִילֵי הַדְבוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים נָדְדוּ וּבָאוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹאת מִן הַמַעֲרָב הָרָחוֹק. כְּבָר אָז אָהֲבוּ דְבוֹרֵי הַבָּר לְהִתְנַחֵל עַל עֵצִים.
וְכָךְ טָעָה אֱנוֹשׁ וְחָשַׁב אֶת הַכַּוָרוֹת לְפֵרוֹת, וְאֶת הָעֵץ – לְאוֹתוֹ עֵץ אַל-דַעַת שֶׁחִיפֵּשׂ. וְאֶת הַדְבוֹרִים חָשַׁב לְשׁוֹמְרֵי הָעֵץ.
הַפְּרִי הָאָפוֹר הָיָה גָדוֹל מִדַי. אֱנוֹשׁ בָּצַע מִמֶנוּ חֲתִיכָה קְטַנָה וְהִנִיחַ אוֹתָהּ, נוֹטֶפֶת נוֹזֵל סָמִיךְ, עַל עָלֶה גָדוֹל. אַחַר כָּךְ קָטַף גַם תַפּוּחַ אָדוֹם וְיָפֶה וְהִנִיחַ גַם אוֹתוֹ עַל הֶעָלֶה. מִפְּנֵי שֶׁאוּלַי, כְּדֵי לַחְזוֹר אֶל גַן הָעֵדֶן, צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִשְׁנֵי סוּגֵי הַפֵּרוֹת בְּיַחַד.
אֱנוֹשׁ יָרַד מִן הַגִבְעָה. הוּא תָלַשׁ מֵעַל גוּפוֹ אֶת מַעֲטֵה הֶעָלִים וְהִתְיַשֵׁב מִתַחַת לְעֵץ. רַק יִטְעַם מִן הַפֵּרוֹת – וְהוּא בְּגַן עֵדֶן!
"לֹא לֹא!" נִבְהַל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, "אָסוּר לִי לִטְעוֹם רִאשׁוֹן! חָלִילָה לִי לְהִיתָקַע שָׁם לְבַד בְּגַן עֵדֶן, בְּלִי שֶׁהָאֲחֵרִים יֵדְעוּ אֵיפֹה נֶעְלַמְתִי וְאֵיךְ לְהַגִיעַ אֵלָי. אֶעֱבוֹר לְשָׁם אַחֲרוֹן, אַחֲרֵי שֶׁכּוּלָם כְּבָר יִהְיוּ שָׁם. לֹא. גַם לֹא כְּדַאי לִי לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן, כִּי אָז אֶמְצָא אֶת עַצְמי לְבַדִי פֹּה בָּעוֹלָם הַמְסוּכָּן הַזֶה. זֶה לֹא יִהְיֶה נָעִים אֲפִילוּ לִזְמַן קָצָר. הֲכִי טוֹב אַחֲרֵי סַבָּא וְסַבְתָא וְלִפְנֵי אִימִי וְאָבִי."
כֵּן, הֶחְלִיט אֱנוֹשׁ, סַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה – לָהֶם מַגִיעַ לִטְעוֹם רִאשׁוֹנִים. אֵיזוֹ הַפְתָעָה הוּא הֵכִין לָהֶם, בְּדִיוּק בַּזְמַן! כִּי לְמָחֳרָת, כְּמִדֵי שָׁנָה, שׁוּב עָמַד לָצֵאת עִם אָבִיו לִרְאוֹתָם. וּבְתוֹם שִׁבְעַת יְמֵי הַמַסָע תַתְחִיל הַשִׁיבָה אֶל גַן הָעֵדֶן.

כָּל הַדֶרֶךְ שָׁמַר אֱנוֹשׁ מִתַחַת לְבִגְדוֹ אֶת מָה שֶׁחָשַׁב לְפֵרוֹת עֵץ הָאַל-דַעַת, וְהֵם עֲטוּפִים וּמוּגַנִים הֵיטֵב בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל עָלִים. כָּל הַדֶרֶךְ שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ זֶה בְּדִיוּק יִקְרֶה. הַאִם הֵם פִּתְאוֹם יֵעָלְמוּ, אוֹ יָקוּמוּ וְיֵלְכוּ בָּרֶגֶל?
אָדָם וְחַוָה שׁוּב קִיבְּלוּ אֶת הָאוֹרְחִים בְּשִׂמְחָה וְשׁוּב שָׁלְחוּ אוֹתָם לִרְחוֹץ בָּאֲגַם עִם הַתַנִינִים.
אֱנוֹשׁ לֹא הִתְרַחֵץ. לָמָה לְהִסְתַכֵּן? עוֹד מְעַט יִרְחַץ בְּנָהָר שֶׁבְּגַן עֵדֶן.
הַלַיְלָה יָרַד וְהֵם יָשְׁבוּ מִסָבִיב לַמְדוּרָה. בַּשָׁמַיִם נִרְאָה יָרֵחַ דַקִיק שֶׁל מוֹלַד הַחוֹדֶשׁ. סַבָּא אָדָם סִיפֵּר אֶת נִפְלְאוֹתָיו. סָבְתָא חַוָה אָמְרָה: שְׁטוּיוֹת.
אֱנוֹשׁ פָּרַס אֶת עֲטִיפַת הֶעָלִים. יָדָיו רָעֲדוּ. הַתַפּוּחַ הָאָדוֹם הָיָה טָבוּל בַּנוֹזֵל הַסָמִיךְ וְהַזָהוֹב שֶׁנָזַל מִן הַפְּרִי הָאָפוֹר.
הוּא לֹא גִילָה לָהֶם מָה עוֹמֵד לִקְרוֹת. רַק חִיכָּה שֶׁיִטְעֲמוּ. הֵם טָבְלוּ אֶצְבַּע בַּדְבַשׁ וְטָעֲמוּ. הֵם לִיקְקוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת בַּהֲנָאָה, אֲבָל שׁוּם דָבָר מִמָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת עֲדַיִן לֹא קָרָה. כֵּן, צָרִיךְ לִטְעוֹם מִשְׁנֵי סוּגֵי הַפֵּרוֹת.
"כְּדַאי מִן הַשְׁנַיִם בְּיַחַד," אָמַר אֱנוֹשׁ.
אָדָם נָגַס בְּתַפּוּחַ בִּדְבַשׁ, וְגַם נָתָן לְחַוָה לִטְעוֹם.
דָבָר לֹא קָרָה.
לָמָה, דִיבֵּר אֲלֵיהֶם אֱנוֹשׁ בְּלִיבּוֹ, לָמָה לֹא קוֹרֶה לָכֶם כְּלוּם? מַהֲרוּ, הֵיעָלְמוּ מִפֹּה, צְאוּ לַדֶרֶךְ...
סָבְתָא חַוָה רָאֲתָה בְּאוֹר הַמְדוּרָה אֶת פָּנָיו הַחִיוְרוֹת, הַמְאוּכְזָבוֹת, וְלֹא יָדְעָה מִמָה.
"בְּיַחַד זֶה מַעֲדָן חֲלוֹמִי, הַתַפּוּחַ וְהַדְבַשׁ." הִיא נִיסְתָה לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ.
"טַעַם גַן עֵדֶן!" אָמַר סַבָּא אָדָם וְלִיקֵק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.
אֱנוֹשׁ לֹא הֶחְזִיר אוֹתָם אֶל גַן הָעֵדֶן, אֲבָל בְּכָל שָׁנָה הֵבִיא לָהֶם תַפּוּחַ בִּדְבַשׁ בְּטַעַם גַן עֵדֶן.