הַמַדוּעַן
פְּרוֹפֶסוֹר חַגַי יִשְׂרָאֵל
מְגַלֶה:
יוֹם אֶחָד נוֹדַע לֶעָשִׁיר שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ שֶׁהַפָּקִיד הַזָקֵן לִימֵד אֶת הָרוֹעֶה קְרוֹא וּכְתוֹב. הוּא לֹא כָּעַס, מִפְּנֵי שֶׁהַפָּקִיד עָשָׂה זֹאת עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ לְאַחַר שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה, וְגַם לֹא בִּזְבֵּז חֲרָסִים, אֶלָא הִשְׁתַמֵשׁ בְּשִׁבְרֵי אֲבָנִים מִן הַהֶפְקֵר. כָּרָגִיל, גַם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שׁוּנְרָא לֹא נִרְדַם וְחָשַׁב עַל רְכוּשׁוֹ. בַּבּוֹקֶר, יַחַד עִם שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים, שָׁלַח שְׁנֵי רוֹעִים שֶׁיַחְלִיפוּ אֶת בֶּן בָּג-בַּג וְיִקְרְאוּ לוֹ לָבוֹא.
עָבְרוּ חָמֵשׁ שָׁנִים. בְּכָל הָאָרֶץ נוֹדַע שְׁמוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַגָדוֹל בֶּן בַּג-בַּג, תַלְמִידוֹ שֶׁל הַמוֹרֶה הַגָדוֹל הִלֵל הַזָקֵן.
הַפָּקִיד הַזָקֵן קִיבֵּל אֶת פָּנָיו בְּשִׂמְחָה וְהִתְפַּלֵא כַּמָה עֲמוּקִים הַקְמָטִים בְּמִצְחוֹ. בֶּן בַּג-בַּג הוֹדָה לוֹ עַל מִשְׁלוֹחַ הָאוֹתִיוֹת. אַחַר כָּךְ עָזַר לוֹ עַד הַלַיְלָה לִסְפּוֹר אֶת הָרְכוּשׁ וְלִרְשׁוֹם עַל חֶרֶס. כַּאֲשֶׁר הָלַךְ הַזָקֵן לִישׁוֹן, נִקְרָא בֶּן בַּג-בַּג אֶל הֶעָשִׁיר, שֶׁרַק עַכְשָׁו הִתְעוֹרֵר מִשֵׁינָה.
אָמַר לוֹ שׁוּנְרָא שָׁקוּעַ: "מִכָּל הַפּוֹעֲלִים שֶׁלִי, רַק אַתָה יוֹדֵעַ קְרוֹא וּכְתוֹב. מֵהַיוֹם תַעֲבוֹד עִם פְּקִיד הַמִסְפָּרִים הַזָקֵן. נָחוּץ לִי מִישֶׁהוּ צָעִיר. הוּא יְלַמֵד אוֹתְךָ לִסְפּוֹר אֶת עוֹשְׁרִי, וּבְקָרוֹב אֲמַנֶה אוֹתְךָ בִּמְקוֹמוֹ."
שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרוֹעֶה יְנַשֵׁק לוֹ אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם.
"אֲנִי מַעְדִיף לְהִישָׁאֵר עִם הַצֹאן בַּמִרְעֶה."
"מָה? אֵיפֹה הַמוֹחַ שֶׁלְךָ?"
הֶעָשִׁיר כָּעַס, אַךְ בֶּן בַּג-בַּג עָמַד בְּסֵירוּבוֹ.
"וְאֶת הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ תַשְׁאִיר פֹּה," הוֹסִיפָה אִשְׁתוֹ. "וְאַתָה, שׁוּנְרָא, אַל תִכְעַס עָלָיו. הוּא לֹא אָשֵׁם. הַקְמָטִים בְּמִצְחוֹ הֶעְמִיקוּ מִדַי וְחָרְצוּ לוֹ בַּמוֹחַ."
בֶּן בַּג-בַּג בָּא לְהִיפָּרֵד מִן הַפָּקִיד הַזָקֵן.
אָמַר לוֹ הַפָּקִיד: "בְּנִי, לִפְנֵי שֶׁתִמְצָא עֵדֶר אַחֵר, לֵךְ אֶל הִלֵל הַזָקֵן."
"הִלֵל, הַמוֹרֶה הַגָדוֹל? רַק אֶתְמוֹל לָמַדְתִי קְרוֹא וּכְתוֹב. אֵינֶנִי רָאוּי לִהְיוֹת תַלְמִידוֹ."
"לֵךְ אֵלָיו. רַק שֶׁיִרְאֶה אֶת מִצְחֲךָ."
בֶּן בַּג-בַּג יָצָא לַדֶרֶךְ עִם כִּיכַּר לֶחֶם וְצַפַּחַת מַיִם שֶׁהַפָּקִיד הַזָקֵן נָתַן לוֹ, וְרַק בֶּגֶד קָרוּעַ לְגוּפוֹ.
"בֶּן בַּג-בַּג שֶׁלָנוּ!" זָכְרוּ אוֹתוֹ הַפּוֹעֲלִים שֶׁל הֶעָשִׁיר, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכּוֹחַ שֵׁם כָּזֶה, "הֲרֵי זֶה הָרוֹעֶה עִם שְׁנֵי הַקְמָטִים שֶׁשׁוּנְרָא שָׁקוּעַ גֵירֵשׁ בְּבוֹשֶׁת פָּנִים! כַּמָה רָחוֹק הוּא הִגִיעַ!"
דִבְרֵיהֶם לֹא הִגִיעוּ לְאוֹזְנָיו שֶׁל שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה תָמִיד שָׁקוּעַ בַּיוֹם בְּשֵׁינָה. אִשְׁתוֹ הִיא שֶׁסִיפְּרָה לוֹ.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתוֹ: "לֹא, שׁוּנְרָא, אַתָה טוֹעֶה. חוֹכְמָתוֹ תִיכָּתֵב בַּסְפָרִים לָנֶצַח. אוֹתוֹ יִזְכְּרוּ לְטוֹבָה – וְאוֹתָנוּ יִזְכְּרוּ לְרָעָה. מִפְּנֵי שֶׁהָיִינוּ רָעִים אֵלָיו."
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא חָשַׁב הֶעָשִׁיר רַק עַל מִסְפָּרִים. מָה יַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁשְׁמוֹ יִיזָכֵר לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה? שָׁלַח לְהַזְמִין אֶת בֶּן בַּג-בַּג לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ, לְפַיְיסוֹ בְּכִיבּוּדִים וּבַאֲרוּחָה טוֹבָה.
בֶּן בַּג-בַּג בָּא בִּתְקוּפַת גֵז הַצֹאן כְּדֵי שֶׁיוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַפּוֹעֲלִים שֶׁהִתְאַסְפוּ בֶּחָצֵר. לִפְנֵי הַכּוֹל הוּא הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת הַפָּקִיד הַזָקֵן, מוֹרֵהוּ הָרִאשׁוֹן שֶׁלִימֵד אוֹתוֹ קְרוֹא וּכְתוֹב, וְשֶׁבַּעֲצָתוֹ הָלַךְ אֶל הִלֵל הַזָקֵן. הֵם הִתְחַבְּקוּ וְנָשְׁקוּ פַּעֲמַיִם וְשָׁלוֹשׁ עַל הַלֶחִי.
בָּעֶרֶב פָּגַשׁ בֶּן בַּג-בַּג בֶּחָצֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים. וְשׁוּנְרָא שָׁפוּעַ נָשָׂא אֶת דְבָרָיו בַּחֲגִיגִיוּת:
"הָאוֹרֵחַ הַנִכְבָּד בֶּן בַּג-בַּג הִגִיעַ אֵלֵינוּ בִּהְיוֹתוֹ נַעַר. לְפִי שְׁנֵי הַקְמָטִים בְּמִצְחוֹ יָדַעְתִי כְּבָר אָז שֶׁיַגִיעַ לִגְדוֹלוֹת. לָכֵן נָתַתִי לוֹ לַעֲבוֹד בַּעֲבוֹדַת הַמִרְעֶה, בָּדָד וְרָחוֹק, שֶׁיוּכַל לַחְשׁוֹב מַחְשָׁבוֹת עֲמוּקוֹת. פֹּה אֶצְלִי לָמַד קְרוֹא וּכְתוֹב. וּמִפֹּה יָצָא לִלְמוֹד אֵצֶל הַמוֹרֶה הַגָדוֹל הִלֵל הַזָקֵן. בִּזְכוּתִי הוּא הִגִיעַ רָחוֹק. בֶּן בַּג-בַּג הַנִכְבָּד! בֵּיתִי פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ וּבְכָל עֵת תִתְקַבֵּל פֹּה בִּבְרָכָה כְּאוֹרְחִי. וְעַכְשָׁו לַמֵד אוֹתָנוּ דְבַר חוֹכְמָה."
בֶּן בָּג-בַּג הוֹדָה עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים וְדִיבֵּר דִבְרֵי חוֹכְמָה וְצֶדֶק. שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ, שֶׁיָשַׁן כָּל הַיוֹם, חָשַׁב שֶׁכָּל הַפּוֹעֲלִים יֵרָדְמוּ וְרַק הוּא יִישָׁאֵר עֵר. אֲבָל אַף פּוֹעֵל לֹא נִרְדַם. מִפְּנֵי שֶׁבֶּן בַּג-בַּג, הָרוֹעֶה הַפָּשׁוּט, יָדַע לְסַפֵּר בְּאוֹפֶן מְעַנְיֵן וּמְרַתֵק וְיָדַע לְסַדֵר מַחְשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנוֹת מְסוּבָּכִים בְּאוֹפֶן פָּשׁוּט וְחָלָק.
הַשַׁחַר עָלָה וְכוּלָם עֲדַיִן הָיוּ עֵרִים. מַזָל שֶׁלְמָחֳרָת הָיָה יוֹם חַג שֶׁבּוֹ לֹא עָבְדוּ.
שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ נִבְהַל.
"טָעוּת עָשִׂיתִי," לָחַשׁ בְּאוֹזְנֵי אִשְׁתוֹ, "הִזְמַנְתִי אֶת בֶּן בַּג-בַּג לְהִתְאָרֵחַ בְּכָל עֵת. בְּכָל עֵת! מָה יִהְיֶה אִם הוּא בֶּאֱמֶת יָבוֹא כָּל פַּעַם, וְהַפּוֹעֲלִים לֹא יִישְׁנוּ כָּל הַלַיְלָה? כַּמָה יְמֵי עֲבוֹדָה נַפְסִיד! מַסְפִּיק לָנוּ פַּעַם בְּשָׁנָה!"
וְלָכֵן, לִפְנֵי שֶׁבֶּן בַּג-בַּג עָזַב בַּבּוֹקֶר, אָמַר לוֹ שׁוּנְרָא שָׁפוּעַ:
"תוֹדָה לְךָ, אוֹרְחִי הֶחָשׁוּב. עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁשָׁמַעְתִי אֶת חוֹכְמָתְךָ הָרַבָּה, טָעִיתִי שֶׁהִזְמַנְתִי אוֹתְךָ לָבוֹא בְּכָל עֵת. זְמַנְךָ יָקָר מִזָהָב, לֹא אֶרְצֶה שֶׁתַעֲזוֹב בִּשְׁבִילִי אֶת הַסְפָרִים וְלִימוּדֵי הַחוֹכְמָה. אָז אָנָא, לֹא בְּכָל עֵת – בּוֹא אֵלֵינוּ רַק פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, בַּלַיְלָה הַזֶה!"