הָאָמָן בְּצַלְאֵל

הַקִישׁוּטִים הָלְכוּ וְהִתְרַבּוּ. בַּתְחִילָה הֵם מִילְאוּ רַק שַׂק אֶחָד, אַחַר כָּךְ שְׁנַיִם. בַּשְׁלִישִׁי אוּרִי בֶּן-חוּר עֲדַיִן רַק נָהַם וְרָעַם.
עַד שֶׁקָרָה הַמִקְרֶה עִם לֶחֶם הַמָן.
בְּכָל בּוֹקֶר הִמְטִירוּ הַשָׁמַיִם אֶת הַמָן עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. עֲגַלְגַל וְשָׁטוּחַ הָיָה, צִבְעוֹ לָבָן בַּחוּץ וּבִפְנִים. וְטַעֲמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ. כָּל אֶחָד לִיקֵט מִמֶנוּ אֶת הַכַּמוּת הַדְרוּשָׁה לוֹ רַק לְאוֹתוֹ יוֹם. וְאִם נִשְׁאַר מָן מְיוּתָר, חוֹבָה הָיָה לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל מִחוּץ לַמַחֲנֶה בְּמִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת.
יוֹם אֶחָד קָרָא אוּרִי בֶּן חוּר לִבְצַלְאֵל שֶׁיְסַלֵק מִן הַסוּכָּה אֶת שְׁיָרֵי הַמָן. קָרָא וְקָרָא, אֲבָל הַיֶלֶד אֵינֶנוּ. וְהִנֵה בְּצַלְאֵל בָּא וּבְיָדָיו אֶבֶן לְבָנָה וְרַכָּה. הוּא הֵבִיא אוֹתָהּ מֵרָחוֹק כְּדֵי לְגַלֵף בָּהּ צוּרוֹת.
"מָה?" סִינֵן הָאָב מִפִּיו, "מֵהַיוֹם נִסְחַב גַם אֲבָנִים? דַי. מַסְפִּיק עִם הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל."
הַפַּעַם הוּא לֹא צָעַק.
הוּא תָחַב אֶת כָּל "הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל" לְתוֹךְ אַרְבָּעָה שַׂקִים. שְׁנֵי שַׂקִים הֶעְמִיס עַל כְּתֵפָיו וְיָצָא מִן הַסוּכָּה לְהַשְׁלִיכָם בְּמִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת.
בְּצַלְאֵל וְאִימוֹ הִסְתַכְּלוּ זֶה בְּזוֹ בְּצַעַר. הֵם לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת דָבָר. רַק חִיכּוּ בִּדְמָמָה. וְהִנֵה הוּא חָזַר, הַשַׂקִים הָרֵיקִים בְּיָדָיו, וְהוּא מְנוֹפֵף בְּאֶגְרוֹפוֹ וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו. לָמָה הוּא כּוֹעֵס עוֹד יוֹתֵר?
לְהַפְתָעָתָם הֵם רָאוּ אֶת סַנְדָלָיו וְאֶת שׁוּלֵי בִּגְדוֹ מְלוּכְלָכִים בִּשְׁלַל צְבָעִים. יָרוֹק וְאָדוֹם, צָהוֹב וְכָּחוֹל. צְבָעִים עַזִים וּבוֹהֲקִים כָּאֵלֶה לֹא רָאָה בְּצַלְאֵל בַּמִדְבָּר מִיָמָיו! מֵאַיִן הַצְבָעִים הַנֶהְדָרִים הָאֵלֶה?
"דָרַכְתִי עַל מַשֶׁהוּ!" רָגַז הָאָב וְיָצָא לִזְרוֹק גַם אֶת שְׁנֵי הַשַׂקִים הַנוֹתָרִים.
בְּצַלְאֵל עָקַב אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, וּכְשֶׁהִגִיעוּ אֶל מִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת, הִתְקָרֵב וְהִסְתַתֵר מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ.
הַמִגְרָשׁ הָיָה מְכוּסֶה בַּמָן הַלָבָן. אַךְ בַּקָצֶה הָרָחוֹק רָאָה כְּתָמִים צִבְעוֹנִיִים. אָבִיו פָּסַע בְּתוֹךְ הַלוֹבֶן, שְׁנֵי הַשַׂקִים עַל גַבּוֹ. תָמִיד, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כּוּלָם, הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת שְׁיָרֵי הַמָן קָרוֹב בְּשׁוּלֵי הַמִגְרָשׁ, וְלֹא נִכְנַס פְּנִימָה. אֲבָל הַפַּעַם חָצָה אֶת הַמִגְרָשׁ כְּדֵי לִזְרוֹק אֶת הַשַׂקִים רָחוֹק, בְּמָקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יִמְצָא "הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל". וְהִנֵה, כְּכָל שֶׁהִתְרַחֵק, הִשְׁאִירוּ עִקְבוֹתָיו טְבִיעוֹת צִבְעוֹנִיוֹת בַּשֶׁטַח הַלָבָן.
כַּאֲשֶׁר חָזַר אָבִיו אֶל הַמַחֲנֶה, שׁוּב מְלוּכְלָךְ בִּצְבָעִים, הִתְקָרֵב בְּצַלְאֵל לִרְאוֹת. וְהֵבִין.
שְׁיָרֵי הַמָן הַמְרוּחָקִים, אֵלֶה שֶׁנִזְרְקוּ לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן, לֹא נִרְאוּ עוֹד שְׁטוּחִים כָּרָגִיל, אֶלָא כְּמוֹ כִּיסִים נְפוּחִים. הַמָן הַמְקוּלְקָל נִשְׁאַר לָבָן מִבַּחוּץ, בַּקְלִיפָּה. אֲבָל בִּפְנִים תָסַס וְהִתְנַפֵּחַ, וְכַעֲבוֹר מַסְפִּיק זְמַן הָפַךְ לְעִיסָה נוֹזְלִית וְצִבְעוֹנִית. וּכְשֶׁדָרְכוּ עַל כִּיסֵי הַמָן הָעֲגַלְגַלִים, פָּקְעוּ וְנִיתַז מֵהֶם הַצֶבַע.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֶחְשִׁיךְ, מִיהֵר בְּצַלְאֵל לְהַשִׂיג גִבְעוֹלִים מְיוּחָדִים שֶׁיְשַׁמְשׁוּ לוֹ לְמִכְחוֹלִים (הוּא כַּנִרְאֶה הִשְׁתַמֵשׁ בְּגִבְעוֹלִים שֶׁל אַרְבְּעוֹנִי שָׂעִיר הַצוֹמֵחַ בַּמִדְבָּר).
וּבַבּוֹקֶר רָץ אֶל הַמִגְרָשׁ. בַּצַד הַחַד שֶׁל הַגִבְעוֹל הוּא הִשְׁתַמֵשׁ כְּדֵי לִדְקוֹר וּלְבַקֵעַ אֶת הַכִּיסִים הַנְפוּחִים. וְאֶת הַצַד הַשָׂעִיר שֶׁל הַגִבְעוֹל טָבַל בְּתוֹךְ נוֹזֵל הַצֶבַע. הוּא צָבַע כַּמָה מִן הַקִישׁוּטִים, בַּתְחִילָה כָּל קִישׁוּט בְּצֶבַע אֶחָד. אַחַר כָּךְ לָמַד לִצְבּוֹעַ בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה צְבָעִים. אֶת הַשַׁרְשְׁרָאוֹת, לְמָשָׁל, צָבַע בְּכָל הַצְבָעִים.
בְּצַלְאֵל גִילָה שֶׁיֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין הַצְבָעִים הַשׁוֹנִים לְבֵין יְמֵי הַשָׁבוּעַ. מָן שֶׁלִיקְטוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, הִתְקַלְקֵל וְנַעֲשָׂה אָדוֹם בִּפְנִים. וְאִילוּ מָן שֶׁל יוֹם שֵׁנִי נַעֲשָׂה יָרוֹק. וְכֵן הָלְאָה עַד יוֹם שִׁישִׁי – כָּחוֹל וְצָהוֹב, שָׁחוֹר וְלָבָן. וְעִרְבּוּב שֶׁל יְמֵי רִאשׁוֹן וּרְבִיעִי נָתְנוּ לוֹ כָּתוֹם!
בְּצַלְאֵל חַד חִידָה לְאִימוֹ.
"מָה זֶה לָבָן בַּחוּץ וּבִפְנִים אָדוֹם, אוֹ יָרוֹק, אוֹ כָּחוֹל, אוֹ צָהוֹב?"
הִיא לֹא נִיחֲשָׁה. וּבְצַלְאֵל הוֹבִיל אוֹתָהּ אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַמִגְרָשׁ, שָׁם הֶחְבִּיא אֶת הַקִישׁוּטִים שֶׁצָבַע.
אִימוֹ נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל הִתְפַּעֲלָה מְאוֹד. הֵם הָיוּ מַרְהִיבִים. עֲשׂוּיִים בְּדִיוּק כְּמוֹ קוֹדֶם מִבּוֹץ מְיוּבָּשׁ בַּשֶׁמֶשׁ, מִזְרָדִים, מֵאֲבָנִים, מִקִרְעֵי בַּד – אֲבָל עַכְשָׁו הָיוּ מְשׁוּחִים בְּצֶבַע.
"לְהַחְזִיר אוֹתָם לַסוּכָּה שֶׁלָנוּ – אָסוּר," הִרְהֲרָה נַעֲמָה בְּקוֹל וְעֵינֶיהָ נָצְצוּ בְּשׁוֹבְבוּת. "נָכוֹן, בְּצַלְאֵל, אָסוּר לְהַמְרוֹת אֶת פִּי הָאָב. אֲבָל גַם אָסוּר לָנוּ לְהַשְׁאִיר אוֹתָם זְרוּקִים בָּאַשְׁפַּתוֹת..."
"מָה נַעֲשֶׂה, אִימִי?"
"אַל תְגַלֶה לְאִישׁ..."
הֵם קָמוּ בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה, וּבַסֵתֶר הֵבִיאוּ לַמַחֲנֶה אֶת הַקִישׁוּטִים שֶׁבְּצַלְאֵל הִסְפִּיק לִצְבּוֹעַ. וּבְשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט עָבְרוּ וְתָלוּ קִישׁוּט אֶחָד עַל כָּל סוּכָּה, מִבַּחוּץ. רַק עַל הַסוּכָּה שֶׁלָהֶם לֹא תָלוּ כְּלוּם.
לְמָחֳרָת נֶעְלְמוּ כָּל הַקִישׁוּטִים שֶׁנִתְלוּ בַּלַיְלָה עַל הַסוּכּוֹת. בְּצַלְאֵל וְאִימוֹ שָׁמְעוּ אֶת הַשְׁכֵנִים מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם.
אֶחָד אָמַר: "גַם אַתֶם מְצָאתֶם בַּבּוֹקֶר מַשֶׁהוּ יָפֶה בַּחוּץ? גַם אֲנִי תָלִיתִי אוֹתוֹ בִּפְנִים. מוּזָר, אֵיךְ זֶה הִגִיעַ אֵלֵינוּ?"
אָמַר שֵׁנִי: "זֶה בִּכְלָל לֹא מוּזָר. לֶחֶם הַמָן יוֹרֵד אֵלֵינוּ מִן הַשָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁנִשְׂבַּע וְלֹא נִרְעַב. גַם הַקִישׁוּטִים הָאֵלֶה יָרְדוּ אֵלֵינוּ מִשָׁמַיִם, כְּדֵי לְהַנְעִים לָנוּ בְּתוֹךְ הַסוּכּוֹת וְהַנֶפֶשׁ תִשְׂבַּע!"
אָמַר שְׁלִישִׁי: "הַלְוַואי שֶׁהַשָׁמַיִם יוֹסִיפוּ לְהוֹרִיד עוֹד וָעוֹד נוֹי לַסוּכָּה!"
וְאוֹמְנָם, בְּצַלְאֵל הוֹסִיף לְהַשְׁאִיר לָהֶם הַפְתָעוֹת מִדֵי לַיְלָה. כָּל עוֹד הַמַחֲנֶה עֲדַיִן חָנָה וְלֹא זָז מִמְקוֹמוֹ, הִמְשִׁיךְ בְּצַלְאֵל לִצְבּוֹעַ אֶת כָּל הַקִישׁוּטִים שֶׁאָבִיו זָרַק. הוּא עָבַד בַּמִגְרָש בַּסֵתֶר. וּבַסֵתֶר, בַּלַיְלָה, הֵבִיא אוֹתָם וְתָלָה עַל סוּכּוֹת הַשְׁכֵנִים.
בּוֹקֶר אֶחָד שָׁמַע אוֹתָם אוּרִי בֶּן חוּר מְדַבְּרִים עָלָיו.
"כָּל אֶחָד מֵאִיתָנוּ כְּבָר קִיבֵּל נוֹי סוּכָּה מִשָׁמַיִם," הִתְלַחֲשׁוּ הַשְׁכֵנִים, "רַק הוּא, אוּרִי בֶּן חוּר..."
דִבְרֵיהֶם זִעְזְעוּ אוֹתוֹ.
נָכוֹן, הוּא הַיָחִיד שֶׁלֹא קִיבֵּל שׁוּם קִישׁוּט צִבְעוֹנִי מִשָׁמַיִם. הָיוּ שְׁכֵנִים שֶׁכְּבָר קִיבְּלוּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים!
'וּמָה אִיתִי? גַם לִי מַגִיעַ! לָמָה, לָמָה, מָה חֶטְאִי? הַאִם הֵם צַדִיקִים וַאֲנִי רָשָׁע?'
הוּא פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא מָצָא שֶׁחָטָא בְּמַשֶׁהוּ.
קָרָא אוּרִי בֶּן חוּר לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, הִצְבִּיעַ עַל קִירוֹת הַסוּכָּה הָרֵיקִים וְדִיבֵּר אֲלֵיהֶם בְּכַעַס.
"כּוּלָם מְקַבְּלִים וְרַק אֲנַחְנוּ לֹא... וְעַכְשָׁו, מִי מִכֶּם שֶׁחָטָא – יָקוּם וְיוֹדֶה מִיָד! נִתְפַּלֵל לְמַעֲנוֹ, אוּלַי יִסָלַח לָנוּ וְנִזְכֶּה גַם אֲנַחְנוּ בְּמַתְנַת הַשָׁמַיִם."
מַבָּטוֹ נָדַד מֵאֶחָד לְאֶחָד. כָּל אֶחָד הָיָה חָשׁוּד.
נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל קָמָה וּבִיקְשָׁה מֵאוּרִי בֶּן חוּר לָצֵאת אִיתָהּ הַחוּצָה.
הוּא זָעַם. הוּא צָעַק. "גַלִי לִי מִיָד, נַעֲמָה, מָה פִּשְׁעֵךְ?"
נַעֲמָה גִילְתָה לוֹ הַכּוֹל. אֶת מָה שֶׁהוּא מְבַקֵשׁ מִשָׁמַיִם – הוּא עַצְמוֹ זָרַק לְאַשְׁפַּתוֹת.
אוּרִי בֶּן חוּר הִתְהַלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב, לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ, אֵיךְ לְהוֹדוֹת שֶׁטָעָה.
לְבַסוֹף הִשְׁפִּיל מְעַט אֶת רֹאשׁוֹ וְלָחַשׁ. "וּבְכָל זֹאת צָדַקְתִי. כֵּן, צָדַקְתִי! יָדַעְתִי שֶׁמִישֶׁהוּ מֵאִיתָנוּ חָטָא..."
בַּיָמִים הַבָּאִים הָיוּ תְלוּיִים קִישׁוּטִים גַם בַּסוּכָּה שֶׁל אוּרִי בֶּן חוּר.