~~~ פֶּרֶק  א' ~~~

הַנְפִילָה



זֶ ה קָרָה מִזְמַן, בִּשְׁכוּנָה קְטַנָה וְנֶחְבֵּאת שֶׁנִקְרְאָה אָז "שֶׁבֶת אַחִים", בֵּין רְחוֹב הָעֵמֶק לִרְחוֹב נֵס-הָרִים. מַקְס, הַחָתוּל הַשָׁחוֹר, קָרָא לָהּ הַשְׁכוּנָה שֶׁל מַקְס הַגָדוֹל. עִם הַשָׁנִים נוֹסְפוּ לַבָּתִים הַקְטָנִים קוֹמוֹת, אוֹ נִבְנוּ בִּמְקוֹמָם בִּנְיָינִים גְבוֹהִים וַחֲדָשִׁים הַנִרְאִים לְמֵרָחוֹק. וְהַיוֹם קוֹרְאִים לַשְׁכוּנָה "צַמֶרֶת הָאַחִים" (עַל שֵׁם קַבְּלָנֵי הַבִּנְיָין "הָאַחִים שַׁבָּתִי בע"מ"). אֲבָל כָּאָמוּר, הַסִיפּוּר עַל מַקְס הַגָדוֹל קָרָה עוֹד בַּיָמִים שֶׁל שְׁכוּנַת "שֶׁבֶת אַחִים". שכונת שבת אחים בְּאוֹתוֹ בּוֹקֶר זָכָה מַקְס לִשְׁתֵי אֲרוּחוֹת מְלָכִים. אֶת הָרִאשׁוֹנָה הוּא מָצָא בְּמֵיכַל הָאַשְׁפָּה הַיָרוֹק שֶׁבִּרְחוֹב הָעֵמֶק – שְׁאֵרִיוֹת מִסְעוּדוּת הַשַׁבָּת. כְּשֶׁגָמַר אֶת אֲרוּחָתוֹ זֹאת, עָמַד לִצְלוֹל שׁוּב עַד לְתַחְתִית הַמֵיכָל כְּדֵי לָדוּג אֶת הַמָנָה הַבָּאָה. אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע אֶת הַחֲרִיקָה שֶׁל שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַשָׁחוֹר. גְבֶרֶת מַזָל יָצְאָה מֵחֲצַר בֵּיתָהּ וְהִתְקָרְבָה בְּרַגְלֶיהָ הַכְּבֵדוֹת. אִישָׁה גְבוֹהָה, שְֹעָרָהּ הַמְתוּלְתָל אָפוֹר, שִׂמְלָתָהּ אֲפוֹרָה.
"אֲנִי לֹא מְבִינָה אוֹתְךָ, מַקְס." הִיא נוֹפְפָה כְּלַפָּיו בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וּצְמִידֵי הַנְחוֹשֶׁת שֶׁעַל פִּרְקֵי יָדֶיהָ צִלְצְלוּ, "יֵשׁ לְךָ אוֹתִי, אָז לָמָה אַתָה צָרִיךְ לְחַטֵט בָּאַשְׁפָּה? בִּגְלַל זֶה לְעוֹלָם לֹא אַרְשֶׁה לְךָ לְהִיכָּנֵס אֵלַי הַבַּיְתָה."
מַקְס זָקַף אֶת זְנָבוֹ וְהֵרִים אֵלֶיהָ אֶת רֹאשׁוֹ.
'רֵאשִׁית, שֶׁתֵדְעִי לָךְ, גְבֶרֶת מַזָל, אֲנִי מְחַטֵט בְּפַחֵי אַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁזֶה פָּשׁוּט כֵּיף. וְשֵׁנִית, וְאֶת זֶה אוּלַי כְּדַאי שֶׁלֹא תֵדְעִי, גְבֶרֶת מַזָל, שֶׁאַתְ לֹא סַפָּקִית הָאוֹכֶל הַיְחִידָה שֶׁלִי. כֵּן, רַק אַל תֵעָלְבִי לִי עַכְשָׁו – יֵשׁ עוֹד כַּמָה שְׁכֵנִים מוּזָרִים כָּמוֹךְ, מֵרְחוֹב הָעֵמֶק וְעַד לִרְחוֹב נֵס-הָרִים. הַצַיֶרֶת, הַסְטוּדֶנְטִיוֹת, הַזוּג בַּלְבוּשׁ הַהוֹדִי. אֲבָל אַגִיד לָךְ אֶת הָאֱמֶת, בְּלִי לְהִתְחַנֵף – עָלַיִךְ, גְבֶרֶת מַזָל, אֲנִי סוֹמֵךְ הֲכִי הַרְבֵּה.'
זֶה מָה שֶׁרָצָה מַקְס הַגָדוֹל לְהַגִיד לָאִישָׁה הַנֶאֱמָנָה שֶׁהִמְשִׁיכָה לְדַבֵּר אֵלָיו.
"מַקְס, אַל תִסְתַכֵּל בִּי כְּמוֹ כְּלַבְלַב תָמִים. כַּמָה פְּעָמִים הִזְהַרְתִי אוֹתְךָ, בְּבַקָשָׁה לֹא לִקְפּוֹץ לְתוֹךְ הַמֵיכָל וְלֹא לְתוֹךְ שׁוּם פַּח. מִישֶׁהוּ עוֹד עָלוּל לִסְגוֹר עָלֶיךָ וְלֹא תוּכַל לָצֵאת. אֵיפֹה שֶׁאַתָה רוֹאֶה בּוֹר, אַתָה נִכְנָס. לָמָה אַתָה רַק מְחַפֵּשֹ לְעַצְמְךָ צָרוֹת?"
הָאַזְהָרוֹת שֶׁל הַדַאֲגָנִית הַזֹאת אַף פַּעַם לֹא הִרְשִׁימוּ אוֹתוֹ.
"וְעַכְשָׁו חַכֵּה פֹּה, מַקְס, וְאַל תִבְרַח לִי, אַתָה שׁוֹמֵעַ?" הִיא אִיְמָה עָלָיו בְּאֶצְבַּע רַכָּה.
'בֶּטַח שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ," רָצָה מַקְס לְהַגִיד לָהּ, "אֵין לִי שׁוּם בְּעָיוֹת שְׁמִיעָה. אוֹמְנָם אַף אֶחָד לֹא יַגִיד לִי מָה לַעֲשׂוֹת, אֲבָל לָךְ, גְבֶרֶת מַזָל, אֲחַכֶּה כְּבַקָשָׁתֵךָ. וַאֲנִי מַזְכִּיר לָךְ שֶׁכְּבָר בִּיקַשְׁתִי מִמֵךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁלֹא תִקְרְאִי לִי מַקְס, אֶלָא מַקְס הַגָדוֹל.' מקס מקבל מגברת מזל את ארוחתו השנייה הִיא הָלְכָה מִשָׁם לְאַט עַל עַמוּדֵי רַגְלֶיהָ, צְמִידֶיהָ מְצַלְצְלִים. וּבְאוֹתָה הֲלִיכָה גַם חָזְרָה וְהִיא נוֹשֵֹאת בְּיָדֶיהָ קְעָרָה נָאָה שֶׁל אוֹכֶל, גַם כֵּן מִשַׁבָּת. וְכָךְ קִיבֵּל מַקְס הַגָדוֹל אֶת הָאֲרוּחָה הַשְׁנִיָה שֶׁלוֹ. כְּרֵסוֹ הִתְמַלְאָה כָּל טוּב. אִילוּ רַק יָדַע מָה צָפוּי לוֹ עוֹד מְעַט, הָיָה דוֹחֵס גַם אֲרוּחָה שְׁלִישִׁית.
שָׂבֵעַ וּמְרוּצֶה הוּא לִיקֵק אֶת שִֹפְתוֹתָיו. זֶה הָיָה רַק לִיקוּק רִאשׁוֹנִי, שָׁלָב א' בְּתַהֲלִיךְ הַנִיקָיוֹן.
גְבֶרֶת מַזָל רָאֲתָה כַּמָה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִן הָאֲרוּחָה שֶׁנָתְנָה לוֹ. גַם לָהּ זֶה הֵסֵב הֲנָאָה רַבָּה, כְּאִילוּ מַמָשׁ שָׁמְעָה אֶת מַקְס שֶׁלָהּ פּוֹצֶה אֶת פִּיו וְאוֹמֵר לָהּ: 'תוֹדָה רַבָּה לָךְ, גְבֶרֶת מַזָל!' וְלָכֵן הִיא עָנְתָה לוֹ עַל בִּרְכָּתוּ הָאִילֶמֶת בְּקוֹלָהּ הַחַם: "שֶׁיִהְיֶה לְךָ לִבְרִיאוּת, מַקְס!"
וְהָלְכָה. הִיא סָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַשָׁחוֹר שֶׁשׁוּב צִלְצֵל יַחַד עִם צְמִידֶיהָ.
מַקְס צָעַד זְקוּף רֹאשׁ וְנִכְנַס לַחֲצַר הַבַּיִת הַשָׁכֵן, זֶה שֶׁל גְבֶרֶת רוֹזָה. שְׁתֵי יוֹנִים שֶׁעָמְדוּ עַל הַגַג וְעָקְבוּ אַחֲרָיו פָּרְסוּ כְּנָפַיִם וְנֶעְלְמוּ. בַּחָצֵר, מִיָמִין – הַחֶדֶר שֶׁל גְבֶרֶת רוֹזָה. לְיָדוֹ צָמְחָה גֶפֶן מְרוּבַּת עָלִים. מִשְֹמֹאל – מַחְסָן קָטָן וּמְעוּקָם עָשׂוּי קְרָשִׁים.
מַקְס כִּמְעַט נִיתֵר עַל גַג הַמַחְסָן הֶחָשֹוּף לַשֶׁמֶשׁ. אֲבָל אוֹזְנָיו הַחַדוֹת שָׁמְעוּ אֶת אִוְשַׁת עֲלֵי הַגֶפֶן. לָכֵן חָזַר עַל עִקְבוֹתָיו וְנִשְׁכַּב בַּצֵל מִתַחַת לְחַלוֹן הַחֶדֶר.
הָיָה לוֹ נָעִים תַחַת הַגֶפֶן. כְּבָר חוֹדֶשׁ אֱלוּל וְזוֹ עֲדַיִן לְבוּשָׁה עָלִים יְרוּקִים וּגְדוֹלִים. מַקְס הִמְשִׁיךְ בְּשָׁלָב ב' שֶׁל הַנִיקָיוֹן: קִדְמַת הַפָּנִים וְהָרֹאשׁ, כּוֹלֵל הָאוֹזְנַיִם. וְאָז, לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהַתְחִיל בְּשָׁלָב ג' שֶׁבְּסִיוּמו כָּל פַּרְוָתוֹ הַשְׁחוֹרָה תַבְרִיק – פִּתְאוֹם זָקַף אֶת אוֹזְנָיו. הוּא שָׁמַע רַעַשׁ חָשׁוּד.
זֶה הָיָה מִין רִשְׁרוּשׁ אוֹ שִׁפְשׁוּף בְּקֶצֶב אִיטִי. הַחוּשִׁים הַדַקִים שֶׁלוֹ לֹא הִטְעוּ אוֹתוֹ. הַקוֹלוֹת שֶׁשָׁמַע הָיוּ שֶׁל יְצוּר חַי.
אוֹזְנָיו הַמְחוּדָדוֹת שֶׁל מַקְס נָעוּ לַכִּיווּן שֶׁמִמֶנוּ בָּאוּ הַקוֹלוֹת. רִשְׁרוּשִׁים מְלֵאֵי סוֹד בְּקֶצֶב עַקְשָׁנִי וְאִיטִי שֶׁמְגָרֶה אֶת הָעֲצַבִּים. וְאָז כַּמָה נְקִישׁוֹת. וְשׁוּב רִשְׁרוּשִׁים.
הוּא זִינֵק עַל רַגְלָיו.
לְיַד הַמַחְסָן הָיָה קִיר אֲבָנִים נָמוּךְ וּבוֹ חַלוֹן קָטָן. מִשָׁם בָּקְעוּ הַקוֹלות. מַקְס עָמַד וְהִקְשִׁיב לַיְצוּר הַמִסְתוֹרִי הַמְרַשְׁרֵשׁ וְנוֹקֵשׁ, מְרַשְׁרֵשׁ וְנוֹקֵשׁ. הוּא הֵכִין אֶת צִיפּוֹרְנָיו וְהִתְרַכֵּז בַּקוֹלוֹת כְּאִילוּ כָּל גוּפוֹ אוֹזְנַיִם.
"מָה זֶה? מִי זֶה?" חִרְחֵר דָרוּךְ וְכוֹעֵס.
הוּא הֵצִיץ בַּחַלוֹן וְרָאָה לְמַטָה חֶדֶר-מַרְתֵף רֵיק וְחָשׁוּךְ. אֲלוּמָה צָרָה שֶׁל אוֹר בְּרוֹחַב הַחַלוֹן הֵאִירָה פְּנִימָה. חֲלַל הַחֶדֶר הָרֵיק שִׁימֵשׁ לַקוֹלוֹת כְּמוֹ תֵיבַת תְהוּדָה, כְּפִי שֶׁקוֹרֶה לִצְלִילִים הַבּוֹקְעִים מִבֶּטֶן גִיטָרָה.
הַנְקִישׁוֹת וְהָרִשְׁרוּשִׁים הִטְרִיפוּ אוֹתוֹ.
מַקְס תָחַב אֶת רֹאשׁוֹ וְצַוָארוֹ עוֹד פְּנִימָה. הָרִצְפָּה לְמַטָה הָיְתָה עֲמוּקָה כֵּיוָן שֶׁהַחַלוֹן נִמְצָא גָבוֹהַ מֵהָרָגִיל, קָרוֹב לְתִקְרַת הַמַרְתֵף. גָבוֹהַ מְאוֹד מֵעַל הָרִצְפָּה, אֲבָל לֹא גָבוֹהַ מִדַי בִּשְׁבִיל קְפִיצָה שֶׁל מַקְס.
לְרוֹעַ מַזָלוֹ, לֹא הָיָה מָה שֶׁיִמְנַע מִמֶנוּ לְהִתְגַבֵּר עַל סַקְרָנוּתוֹ.
מַקְס זִינֵק פְּנִימָה. הוּא נָחַת בְּשָׁלוֹם עַל הָרִצְפָּה. וְכַאֲשֶׁר הִסְתַכֵּל לְמַעְלָה, מִיָד הֵבִין כַּמָה מַמְזֵרִי הַחַלוֹן הַקָטָן. גוֹבְהוֹ הָיָה כָּזֶה שֶׁאִפְשֵׁר לוֹ לִקְפּוֹץ פְּנִימָה, אֲבָל גָבוֹהַ מִכְּדֵי שֶׁיְאַפְשֵׁר לוֹ לִקְפּוֹץ בַּחֲזָרָה הַחוּצָה. חַלוֹן פִּיתָיוֹן!
הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁעִם הַמַזָל שֶׁתָמִיד עוֹמֵד לְצִידוֹ, יֵחָלֵץ בַּקָרוֹב. מַקְס הַגָדוֹל עֲדַיִן לֹא תָפַס שֶׁהַפַּעַם נָפַל עָמוֹק, מִדַי עָמוֹק.
~~~~