אוֹרְחִים בַּחַלוֹן

פִּתְאוֹם הוּא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. בְּעַצְמוֹ, וּבְלִי טוֹבוֹת מֵאַף אֶחָד.
"הַנוּדְנִיק הַזָקֵן טִמְטֵם אוֹתִי עִם הַסִיפּוּרִים שֶׁלוֹ." מַקְס אָמַר זֹאת בְּקוֹל רָם, בְּלִי לָדַעַת שֶׁהַצָב הַמִתְרַחֵק לְאִיטוֹ הִסְפִּיק לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ מֵעֵבֶר לַדֶלֶת.
'כֵּן,' חָשַׁב מַקְס, 'הַיְצוּר הַזֶה מְדַבֵּר כָּל כָּךְ לְאַט וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה. הָמוֹן זְמַן הוּא בִּזְבֵּז לִי. אִילוּלֵא עִיכֵּב אוֹתִי כְּבָר הָיִיתִי מִזְמַן בַּחוּץ. רַק בִּגְלָלוֹ לֹא עָשִׂיתִי עַד עַכְשָׁו אֶת מָה שֶׁאֲנִי תָמִיד יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהֵיחָלֵץ מִצָרָה.'
כְּאִילוּ שֶׁהַצָב הַקָטָן הֵטִיל צֵל גָדוֹל בְּמוֹחוֹ, וּבְרֶגַע שֶׁהָלַךְ, הַכּוֹל הִתְבַּהֵר.
הָרַעְיוֹן שֶׁלוֹ הָיָה פָּשׁוּט.
הֲרֵי הָיָה לְמַקְס כִּישָׁרוֹן מְיוּחָד לִגְרוֹם לִבְנֵי אָדָם לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ. הֲרֵי הֵם נִמְשָׁכִים אֵלָיו כְּמוֹ פַּרְפַּרִים אֶל הַצוּף הַמָתוֹק שֶׁבַּפֶּרַח. כָּךְ זֶה פָּעַל בַּשְׁכוּנָה, בְּמַצָב רָגִיל. וְאֵין כָּל סִיבָּה שֶׁזֶה לֹא יַצְלִיחַ גַם פֹּה, בְּמַצַב חֵרוּם.
הָיוּ לוֹ לֹא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע שִׁיטוֹת שׁוֹנוֹת לְפַתוֹת בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ. לִפְעָמִים הִסְפִּיקָה לוֹ שִׁיטָה אַחַת, לִפְעָמִים הִפְעִיל שִׁילוּב שֶׁל כַּמָה בְּיַחַד. וְאֵלֶה הֵן הַשִׁיטוֹת, לָאו דַוְקָא לְפִי הַסֵדֶר:
שִׁיטָה א': לְהִתְחַנְחֵן בִּמְתִיקוּת
שִׁיטָה ב': לְיַלֵל כְּמוֹ מִסְכֵּן
שִׁיטָה ג': לְהַרְשׁוֹת לְלַטֵף (רַק קְצָת)
שִׁיטָה ד': לְנַדְנֵד, לְנַדְנֵד, וְלֹא לְהַפְסִיק לְנַדְנֵד
זֶה תָמִיד פָּעַל. תָמִיד נִמְצָא אָדָם שֶׁלִיבּוֹ נָמַס אוֹ נִשְׁבַּר, וּמִיָד – אוֹ דֵי מַהֵר – נֶחְלַץ לַעְזוֹר לוֹ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֹאת הָיְתָה גְבֶרֶת מַזָל. גַם הַצַיֶרֶת וְהַסְטוּדֶנְטִיוֹת וְהַזוּג בַּלְבוּשׁ הַהוֹדִי יָדְעוּ לַעְזוֹר. אֲבָל הֲכִי הַרְבֵּה הוּא סָמַךְ עַל גְבֶרֶת מַזָל.
וְזֶה מָה שֶׁמַקְס קָם וְעָשָׂה גַם הַפַּעַם. הוּא יָשַׁב עַל הַמִישׁוֹרֶת לְיַד הַדֶלֶת עִם הַפָּנִים לְכִיווּן הַחַלוֹן. הוּא הִתְחִיל בְּשִׁיטָה ב'. יִלֵל כְּמוֹ מִסְכֵּן, וּבַקוֹל הֲכִי חָזָק שֶׁלוֹ.
עַכְשָׁו הוּא רַק צָרִיךְ לְחַכּוֹת. קוֹלוֹ שֶׁפָּרַץ עַכְשָׁו מִן הַחַלוֹן הַקָטָן, יַחְמוֹק בֵּין עֲלֵי הַגֶפֶן, יֵצֵא מֵהַחָצֵר שֶׁל גְבֶרֶת רוֹזָה אֶל רְחוֹב הָעֵמֶק, יִפְנֶה יָמִינָה עַד הַבַּיִת שֶׁלִפְנֵי הָאַחֲרוֹן, יְדַלֵג מֵעַל הַשַׁעַר הַשָׁחוֹר אֶל תוֹךְ הַחָצֵר שֶׁל גְבֶרֶת מַזָל. הֲכִי טוֹב אִם קוֹלוֹ יִמְצָא אוֹתָהּ בַּחָצֵר כְּשֶׁהִיא תוֹלָה כְּבִיסָה אוֹ שׁוֹטֶפֶת רִצְפָּה. אָז הִיא מִיָד תִשְׁמַע וְתָבוֹא. וְאִם לֹא, עִם קְצָת סַבְלָנוּת, יַחְדוֹר קוֹלוֹ לְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁלָהּ דֶרֶךְ הַחַלוֹנוֹת עִם הַוִילוֹנוֹת, אוֹ יִסְתַנֵן פְּנִימָה מִתַחַת לַדֶלֶת בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַשֶׁלֶת אוֹ מְנַמְנֶמֶת עַל הַסַפָּה.
כֵּן, עוֹד מְעַט גְבֶרֶת מַזָל תִשְׁמַע אוֹתוֹ. וּמִיָד הִיא תָבוֹא, מִתְנַדְנֶדֶת, מְצַלְצֶלֶת בִּצְמִידֶיהָ וְקוֹרֵאת לוֹ, מַקְס, מַקְס, אֵיפֹה אַתָה מַקְס. עוֹד מְעַט יוֹפִיעַ הָרֹאשׁ הָאָפוֹר שֶׁלָהּ בַּחַלוֹן וְהִיא תִקְרָא, מָה אַתָה עוֹשֶֹה פֹּה מָתוֹק שֶׁלִי, שׁוּב הִכְנַסְתָ אֶת עַצְמְךָ לְצָרָה? כַּמָה פְּעָמִים אָמַרְתִי לְךָ שֶׁ... וּבְרַגְלֶיהָ הַכְּבֵדוֹת הִיא תִגְרוֹר בִּשְׁבִילוֹ סוּלָם כְּדֵי שֶׁיַעֲלֶה בּוֹ. לֹא, הִיא עֲלוּלָה לִיפּוֹל בַּדֶרֶךְ עִם הַסוּלָם, וְזֶה יִהְיֶה נוֹרָא, כִּי אָז מִי יַצִיל אוֹתוֹ? אִם יִהְיֶה לָהּ שֵֹכֶל, מַסְפִּיק שֶׁתָבִיא אִיתָהּ חֶבֶל וּתְשַׁלְשֵׁל אוֹתוֹ מֵהַחַלוֹן אֵלָיו לְמַטָה. הוּא מִיָד יְטַפֵּס בְּצִיפּוֹרְנָיו בַּחֶבֶל וְיַעֲלֶה.
אֲבָל לְהַפְתָעָתוֹ, לֹא אֶת הָרֹאשׁ הָאָפוֹר שֶׁל גְבֶרֶת מַזָל הוּא רָאָה בַּחַלוֹן, אֶלָא כַּדוּר צֶמֶר לָבָן שֶׁשְׁמוֹ תָמִימִי. אֶת הַכֶּלֶב הַבַּיְשָׁן וְהַפַּחְדָן הַזֶה הִכִּירוּ כּוּלָם בַּשְׁכוּנָה. תָמִימִי עָמַד בַּחַלוֹן הַקָטָן וְכִשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ. הוּא הוֹפִיעַ לְאַחַר שֶׁשָׁמַע אֶת מַקְס הַגָדוֹל מְיַלֵל כְּמוֹ מִסְכֵּן (שִׁיטָה ב').
"הוֹ, נָפַלְתָ לַתְהוֹם, מַקְס," נָבַח תָמִימִי בְּמִין שִֹמְחָה בַּיְשָׁנִית, "אֵיזֶה חֲתְ'כַת עוֹמֶק, אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַגֵעַ... וְדֵי חָשׁוּךְ אֶצְלְךָ, לֹא מְדַכֵּא אוֹתְךָ קְצָת?" וְאָז קִיבֵּל אוֹמֶץ וְנָבַח בְּשִֹמְחָה גְלוּיָה, "הַפּוֹשֵׁעַ קִיבֵּל אֶת מָה שֶׁמַגִיעַ לוֹ!"
"אֵיזֶה פּוֹשֵׁעַ בָּרֹאשׁ לְךָ? מָה כְּבָר עָשִׂיתִי לְךָ?" מַקְס בֶּאֱמֶת לֹא יָדַע מָה רַע עָשָׂה לוֹ. "אַל תַעֲשֶֹה אֶת עַצְמְךָ! כְּאִילוּ שֶׁשָׁכַחְתָ אֶת הַבּוֹקֶר הַהוּא. לְיַד מֵיכַל הָאַשְׁפָּה. כָּל הַשְׁכוּנָה עָמְדָה וְצָחֲקָה..."
"אָה, לְזֶה אַתָה מִתְכַּוֵן... אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי לְךָ שׁוּם דָבָר רַע, רַק יָשַׁבְתִי וְלֹא זַזְתִי."
"זֶה בְּדִיוּק הָעִנְיָן! כָּל חָתוּל מִסְתַלֵק כַּאֲשֶׁר כֶּלֶב מוֹפִיעַ בַּסְבִיבָה. נָבַחְתִי, אִיַמְתִי, וְאַתָה – נִשְׁאָר דָבוּק לָאֲדָמָה. רַק מִסְתַכֵּל בִּי בְּעֵינַיִם יְרוּקוֹת וּמַפְחִידוֹת. בִּיקַשְׁתִי מִמְךָ יָפֶה, אַל תַעֲשֶֹה לִי בּוּשׁוֹת. וְאַתָה – סֶלַע שָׁחוֹר עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן. כָּל הַשְׁכוּנָה הִתְאַסְפָה מִסָבִיב. אֵיזוֹ הַצָגָה, חָתוּל גִיבּוֹר שֶׁלֹא פּוֹחֵד מִכֶּלֶב! כָּל מִי שֶׁהָיָה שָׁם הִתְפּוֹצֵץ מִצְחוֹק – תִרְאוּ אֶת הַכֶּלֶב הַלָבָן, מֵרוֹב בּוּשָׁה נַעֲשָׂה אָדוֹם. תִרְאוּ, הַזָנָב שֶׁלוֹ בֵּין הָרַגְלַיִם. אֵיזֶה עֶלְבּוֹן! הִשְׁפַּלְתָ אוֹתִי רַק כְּדֵי שֶׁיִרְאוּ שֶׁאַתָה מַקְס הַגִיבּוֹר הַגָדוֹל!"
"תַאֲמִין לִי שֶׁלֹא הִתְכַּוַנְתִי, תָמִימִי," אָמַר מַקְס, "לֹא יָדַעְתִי שֶׁאַתָה נֶעֱלָב מִכָּל דָבָר קָטָן... שֶׁאַתָה כָּזֶה חַלַשְׁלוּשׁ שֶׁמַסְמִיק מִבּוּשָׁה."
"אַתָה שׁוּב מַעֲלִיב אוֹתִי גַם עַכְשָׁו!"
"שׁוּב לֹא הִתְכַּוַנְתִי, בְּחַיַי! רַק רָצִיתִי שֶׁתֵדַע שֶׁסְתָם לֹא הִתְחַשֵׁק לִי לָזוּז, לֹא בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת עַל מִישֶׁהוּ רוֹשֶׁם. הֲרֵי זֶה לֹא כָּבוֹד גָדוֹל לְהַרְאוֹת שֶׁאֲנִי גִיבּוֹר עַל פַּחְדָן שֶׁכָּמוֹךָ."
"רָשָׁע, רָשָׁע! אוֹמֵר שֶׁלֹא מִתְכַּוֵן – וְשׁוּב מַעֲלִיב!"
מַקְס הֶחְלִיט שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם הַיַבְּבָן הַזֶה. הוּא רַק מְעַכֵּב אוֹתוֹ. לָכֵן הִתְעַלֵם מִתָמִימִי הַקָטָן וְהִמְשִׁיךְ בְּתוֹכְנִיתוֹ. הוּא שׁוּב קָרָא בְּקוֹל לְעֶזְרָה.
אֲבָל לַעֲזָאזֵל, הַקָטָן לֹא הִפְסִיק לִנְבּוֹחַ. נָבַח כְּמוֹ מְטוֹרָף בְּקוֹלוֹ הַחַד וְהַגָבוֹהַ. וְהַנְבִיחוֹת שֶׁלוֹ גָבְרוּ עַל קוֹלוֹ מַקְס. אֵיזֶה טִיפֵּשׁ הַתָמִימִי הַזֶה.
"תַפְסִיק כְּבָר לִנְבּוֹחַ כְּמוֹ מְשׁוּגָע, אַתָה לֹא מֵבִין שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לְעֶזְרָה? אֵינֶנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ שׁוּם טוֹבָה. אָז לְפָחוֹת אַל תַפְרִיעַ."
"דַוְקָא אַפְרִיעַ, מַקְס! אֶנְבַּח כְּמוֹ עֲשָֹרָה מְשׁוּגָעִים! אִישׁ לֹא יִשְׁמַע אוֹתְךָ מִפֹּה!"
מַקְס לֹא מָצָא עוֹד טַעַם לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ כְּדֵי שֶׁמִיָד יֵחָסֵם עַל יְדֵי הַנְבִיחוֹת הַמְטוּרְלָלוֹת. הוּא יְחַכֶּה קְצָת עַד שֶׁתָמִימִי יִסְתַלֵק. וְאָכֵן, מִישֶׁהוּ קָרָא מֵרָחוֹק לַכֶּלֶב הַצַמְרִי הַלָבָן. זֶה הָיָה אָדוֹן מִירְצָ'ה פָּאפּוֹ הָרוֹמָנִי. אֶצְלוֹ גָר תָמִימִי.
אוֹתוֹ אָדוֹן מִירְצָ'ה עָבַד בְּמַחְלֶקֶת הַמַיִם שֶׁל הָעִירִיָה בְּמִשְׁמָרוֹת לַיְלָה. עָבַד בַּלַילָה וְיָשָׁן בַּיוֹם. הוּא הָאִישׁ שֶׁנָתַן לְתָמִימִי הַקָטָן קוֹרָת גַג, הֶאֱכִיל אוֹתוֹ וְאַף דִיבֵּר אֵלָיו וְנִיגֵן לוֹ בְּמַפּוּחִית פֶּה. לַיְלָה אֶחָד, בִּתְחִילַת הַחוֹרֶף פָּרְצוּ גַנָבִים לַבַּיִת. אֲבָל תָמִימִי, בִּמְקוֹם שֶׁיִנְבַּח וִיגָרֵשׁ אֶת הַפּוֹרְצִים, נִבְהַל וְהִתְחַבֵּא, בָּלַע אֶת הַלָשׁוֹן וְנִבְלַע מִתַחַת לַמִיטָה. כָּזֶה בַּיְשָׁן הָיָה. כָּךְ שֶׁהַגַנָבִים לָקְחוּ מָה שֶׁרָצוּ.
עַכְשָׁו הֵעִירוּ הַנְבִיחוֹת שֶׁל תָמִימִי אֶת אָדוֹן מִירְצָ'ה מִשְׁנָתוֹ.
"תָמִימִי, אֵיפֹה אַתָה, תָמִימִי?" קָרָא לוֹ מִירְצָ'ה מֵרָחוֹק, "אַתָה לַחְזוֹר מִיָד הַבַּיְתָה!"
תָמִימִי הַקָטָן נֶעְלַם מִן הַחַלוֹן, עָזַב אֶת מַקְס וּמִיהֵר הַבַּיְתָה.
'עַכְשָׁו אֵין מִי שֶׁיַפְרִיעַ לִי,' חָשַׁב מַקְס הַגָדוֹל.
וְהוּא חָזַר וְהִזְעִיק אֶת גְבֶרֶת מַזָל וְאֶת כָּל מִי שֶׁשׁוֹמֵעַ וּמוּכָן לַעְזוֹר (הַפַּעַם בָּחַר בְּשִׁילוּב שֶׁל שִׁיטוֹת א' וְ- ב'). אֲבָל תָמִימִי שָׁמַע גַם שָׁמַע מֵרָחוֹק, וְעַל כָּל קְרִיאָה הוּא הֵגִיב מִיָד בִּנְבִיחָה מִשֶׁלוֹ. וְשׁוּב דָרַס בְּקוֹלוֹ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מַקְס.
'הַתָמִימִי הַזֶה הוּא בַּיְשָׁן וּפַחְדָן,' חָשַׁב מַקְס, 'אַךְ אֵינֶנוּ טִיפֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא נִרְאֶה. אֲבָל גַם לֹא חָכָם גָדוֹל. כִּי זֶה מָה שֶׁאֶעֱשֶֹה: אֲחַכֶּה עַד שֶׁהוּא יֵרָדֵם. הֲרֵי הוּא יָשֵׁן גַם בַּיוֹם.'
רַק גָמַר מַקְס לַחְשׁוֹב אֶת הַמַחְשָׁבָה הַזאֹת וּצְלָלִית הוֹפִיעָה בַּחַלוֹן.