בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם הִתְעוֹרֵר פּוֹמְפּוֹזוֹן וְשָׁטַף אֶת פָּנָיו בְּמַיִם שֶׁזָרְמוּ מֵחֶדֶק שֶׁל אֶחָד מִפִּילֵי הַבְּרוֹנְזָה. הָיָה זֶה יוֹם חוֹרֶף צָלוּל עִם שָׁמַיִם כְּחוּלִים. פּוֹמְפּוֹזוֹן עָף לְאוֹרְכּוֹ וּלְרוֹחְבּוֹ שֶׁל גַן הַחַיוֹת, מֵעַל הַבַּרְוָזִים וְהַפִּילִים, הַקֶנְגוּרוּאִים וְהַנְמֵרִים, הַגָמָל וְהָאֲרָיוֹת, הַצְבָאִים וְהַזֶבְּרוֹת. הֵם לֹא הֵרִימוּ אֶת הָרֹאשׁ לְמַעְלָה, וּמִי שֶׁהֵרִים לֹא הִכִּיר אוֹתוֹ. 2013
אֲבָל הוּא, פּוֹמְפּוֹזוֹן, כֵּן הִסְתַכֵּל, מִלְמַעְלָה לְמַטָה וְסָבִיב וְרָחוֹק, עַד קְצֵה הָאוֹפָקִים.
'צָדַק פּוֹלוֹמְבּוּס,' חָשַׁב, 'כַּמָה קָטָן הוּא גַן הַחַיוֹת מִלְמַעְלָה. כּוּלוֹ נִכְנָס בְּמַבָּט אֶחָד.'
וּפִתְאוֹם שָׂם לֵב שֶׁהוּא קוֹרֵא לַמָקוֹם הַזֶה גַן חַיוֹת וְלֹא מַמְלָכָה אוֹ אֶרֶץ.
מֵרָחוֹק הוּא רָאָה הָמוֹן בִּנְיָנִים צְפוּפִים זֶה לְיַד זֶה, וְכוּלָם נִרְאוּ דוֹמִים לְבִנְיַן הַמִשְׂרָד שֶׁל הַמְנַהֵל. לָמָה צָרִיךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בִּנְיְנֵי מְנַהֲלִים? לְאַחַר רֶגַע הֵבִין שֶׁאֵלֶה בָּתֵי הַמְגוּרִים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. כָּל חַיָיו לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע מָה מִשְׂתָרֵעַ בְּמֶרְחָק כֹּה קָצָר מִמֶנוּ. רַק הִתְרוֹמֵם קְצָת לְמַעְלָה וּכְבָר גִילָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָה עוֹד מְחַכֶּה לוֹ בַּיָמִים הַבָּאִים?
פּוֹמְפּוֹזוֹן נָחַת עַל הַגַג שֶׁל צְרִיף הַמִרְפָּאָה. פּוֹלוֹמְבּוּס הִתְעוֹפֵף הַחוּצָה מִבַּעַד לַחַלוֹן וְנָחַת לְצִידוֹ.
וְאָז הַשְׁנַיִם הִמְרִיאוּ. עוֹד מְעַט הֵם יִפָּרְדוּ, עוֹף עוֹף יָעוּף לְדַרְכּוֹ.
"אֶל קְרוֹן הָעוֹבְדִים! אֶל הַקָרוֹן!" קָרָא פּוֹמְפּוֹזוֹן וְגַם פּוֹלוֹמְבּוּס הִצְטָרֵף אֵלָיו, "כַּמוּבָן, אֶל הַקָרוֹן!"
וְהֵם חָגוּ מֵעַל הַקָרוֹן, מְנַעְנְעִים בְּכַנְפֵיהֶם לְשָׁלוֹם אֶל עוֹבְדֵי גַן הַחַיוֹת הָעִירוֹנִי אֲשֶׁר הִתְכַּנְסוּ שָׁם לִשְׁתִיַת תֵה הַבּוֹקֶר. גַמְלִיאֵל גָ'אמִילִי, דוֹקְטוֹר דְרוֹרָה חָסִיד, אַיָלָה וְאָרִיק וְכָל הַשְׁאָר. תֶה חַם עִם עֲלֵי נַעְנַע. רַק דוֹקְטוֹר חָסִיד עִם מַרְוָה.
רִאשׁוֹנָה הִבְחִינָה בָּהֶם אַיָלָה.
"הֲרֵי זֶה הֶעָגוּר מַרְקוֹ פּוֹלוֹ! וּמִי זֶה לְצִידוֹ? הַאִם זֶה לֹא הַטַוָס הַמַקְסִים שֶׁלָנוּ? אֵיפֹה נֶעְלַם הַזָנָב שֶׁלוֹ?"
וְאָרִיק קָרָא: "אַתְ צוֹדֶקֶת, חֵי נַפְשִׁי שֶׁזֶה הוּא, הוּא וְלֹא אַחֵר – אַךְ בְּלִי הַזָנָב הַנֶהְדָר שֶׁלוֹ! אֵיךְ זֶה קָרָה לוֹ?"
"נִדְמֶה לִי שֶׁהֵם עוֹזְבִים אוֹתָנוּ," אָמַר גַמְלִיאֵל. הוּא כָּסַס בְּשִׁינָיו גִבְעוֹל יָרוֹק וּשְׂפָמוֹ הָאָרוֹךְ עָלָה וְיָרַד כְּמוֹ לֵב פּוֹעֵם.
"עוֹזְבִים אוֹתָנוּ? גַם הַטַוָס שֶׁלָנוּ עוֹזֵב?" אַיָלָה נִזְכְּרָה בַּיוֹם הַהוּא שֶׁבּוֹ אָרִיק וְהִיא לֹא הִצְלִיחוּ לִלְכּוֹד אֶת פּוֹמְפּוֹזוֹן, אֲבָל נִלְכְּדוּ בְּאַהֲבָתָם. סֵפֶל הַתֶה עִם נַעְנַע שֶׁבְּיָדָהּ רָעַד, כִּמְעַט נִשְׁפַּךְ. אָרִיק, מְטַפֵּל הָאֲרָיוֹת הַנוֹעָז, נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו עַד כְּאֵב. הַגִבְעוֹל שֶׁל גַמְלִיאֵל נָשַׁר אַרְצָה.
דוֹקְטוֹר דְרוֹרָה חָסִיד הֶאֱהִילָה בְּכַף יָדָהּ עַל עֵינֶיהָ וְעָקְבָה בְּתִימָהוֹן אַחֲרֵי מְעוּפָם שֶׁל פּוֹמְפּוֹזוֹן וְפּוֹלוֹמְבּוּס. "מְשׁוּנֶה, מְשׁוּנֶה מְאוֹד," אָמְרָה הַמוּמְחִית בִּתְחוּם הַצַפָּרוּת, "אֵין סָפֵק, מָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים פֹּה זֶה מִקְרֶה מְעַנְיֵן לְמֶחְקָר מַדָעִי."