שִׁיר אַהֲבָה

הַחִיפּוּשִׁים הַמְיַגְעִים אַחֲרֵי מִילִים, לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה, הֵבִיאוּ לְבַסוֹף אֶת הַמֶלֶךְ פּוֹמְפּוֹזוֹן עַד מַשְׁבֵּר. לֹא רַק לִיבּוֹ כָּאַב – עַכְשָׁו הוּא חָטַף מִדֵי לַיְלָה גַם כְּאֵב רֹאשׁ אָיוֹם.
'אֵיזוֹ מִין עֵצָה נָתַן לִי הַיַנְשׁוּף... חָכָם בַּלַיְלָה. זוֹרֵק מִילָה – שִׁיר! – וַאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁבּוֹר אֶת הָרֹאשׁ.'
עֶרֶב אֶחָד חָשַׁב פּוֹמְפּוֹזוֹן: 'אוּלַי בַּלַיְלָה אֲנִי עָיֵף מִדַי בִּשְׁבִיל לְהַמְצִיא חֲרוּזִים?' הוּא הָלַךְ לִישׁוֹן וְדָחָה אֶת מַעֲשֵׂה הַשִׁיר לַבּוֹקֶר.
הוּא הִתְעוֹרֵר מוּקְדָם מְאוֹד, אֶל הַשֶׁקֶט שֶׁל הַבּוֹקֶר, וְרֹאשׁוֹ צָלוּל וְנָקִי. זֶה קָרָה אַחֲרֵי שֶׁהִמְהֵם אֶת שׁוּרַת הַשִׁיר הַיְחִידָה שֶׁהִצְלִיחַ לְחַבֵּר.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ מֵרֹאש וְעַד זָנָב

פִּתְאוֹם הוּא צָעַק כְּאִילוּ חָרַב עוֹלָמוֹ: "אוֹי, גַם הַשׁוּרָה הַיְחִידָה הַזֹאת שֶׁחִיבַּרְתִי בְּעָמָל רַב לֹא שָׁוָה כְּלוּם! אֵיךְ לֹא שַׂמְתִי לֵב, יֵשׁ פֹּה שְׁגִיאָה אֲיוּמָה. אֲיוּמָה! 'מֵרֹאשׁ עַד זָנָב' – שֶׁל מִי? הַאִם הַכַּוָנָה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת כָּל כּוּלָהּ, מֵהָרֹאשׁ שֶׁלָהּ עַד הַזָנָב שֶׁלָהּ? אוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ כָּל כּוּלִי, מֵהָרֹאשׁ שֶׁלִי עַד הַזָנָב שֶׁלִי? לְמָה הִתְכַּוֵן הַמְשׁוֹרֵר?"
הוֹ, אֵיזֶה בִּלְבּוּל, אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ. עַכְשָׁו נִשְׁאַר פּוֹמְפּוֹזוֹן גַם בְּלִי שׁוּרָה אַחַת שֶׁל שִׁיר. הוּא הִתְחִיל לָרוּץ כְּמוֹ מְטוֹרָף. 'דַי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְשׁוֹרֵר שׁוּם שִׁיר!' הוּא רָץ בְּרַחֲבֵי הַגַן לְלֹא מַטָרָה, רַק כְּדֵי לִבְרוֹחַ מֵעַצְמוֹ. רָץ וְרָץ, מַרְגִישׁ אֶת הַבֶּטֶן מִתְהַפֶּכֶת בּוֹ. רָץ כְּדֵי לִשְׁכּוֹחַ, לְהַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת כִּישְׁלוֹנוֹ.
הוּא רָץ עַד שֶׁעָצַר, מִתְנַשֵׁף וּמִתְנַשֵׁם, לֹא רָחוֹק מִכְּלוּבֵי הַצִיפּוֹרִים. הָאֲוִיר הָמָה מֵהַצִיוּצִים שֶׁל צִיפּוֹרֵי הַשִׁיר.
'צִיפּוֹרֵי שִׁיר? רַק רֶגַע! הֵם הַמוּמְחִים הֲכִי גְדוֹלִים בְּשִׁירִים, אוּלַי הֵם יוֹדְעִים מַשֶׁהוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ?'
בְּעֶצֶם, לָמָה שֶׁלֹא יִלְמַד מֵהֶם אֵיזֶה שִׁיר אַהֲבָה, מִצִיפּוֹרֵי הַשִׁיר? בִּמְקוֹם שֶׁיִשְׁבּוֹר אֶת הָרֹאשׁ בְּעַצְמוֹ, הוּא יַשִׂיג שִׁיר מִן הַמוּכָן! לַצִיפּוֹרִים יֵשׁ בְּוַדַאי הָמוֹן שִׁירֵי אַהֲבָה, כָּאֵלֶה שֶׁיוּכַל לִפְרוֹק בְּעֶזְרָתָם אֶת כְּאֵב הָאַהֲבָה שֶׁלוֹ.
פּוֹמְפּוֹזוֹן הִתְקָרֵב. הוּא חָלַף בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי כְּלוּבֵי הַתוּכִּיִים הַצִבְעוֹנִיִים, בְּלִי לְהָעִיף בָּהֶם מַבָּט. אֲבָל עָצַר וְהִשְׁתַהָה לְיַד כָּל שְׁאָר צִיפּוֹרֵי הַשִׁיר. לְיַד הָעֶפְרוֹנִים הַמְצוּיָצִים, לְיַד הַקִיכְלִים אֲפוֹרֵי הֶחָזֶה, לְיַד הַבּוּלְבּוּלִים שְׁחוֹרֵי הַשָׂפָם וּלְיַד הַסוֹפְּרָנִיִים הַמְצוּיִים. לְיַד כָּל כְּלוּב עָמַד וְהֶאֱזִין. הַצִיפּוֹרִים פִּיזְמוּ וְרִינְנוּ בַּהֲמוּלָה רַבָּה, לֹא נָחוּ לְרֶגַע.
פּוֹמְפּוֹזוֹן הִקְשִׁיב. הִתְרַכֵּז, קֵרֵב אוֹזֶן אַחַת, הִיטָה אוֹזֶן שְׁנִיָה. לְפָחוֹת יִלְמַד שִׁיר אֶחָד. אֶחָד יַסְפִּיק לוֹ. אֲבָל מָה מוּזָר, הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִקְלוֹט אַף שׁוּרָה מִמָה שֶׁשָׁמַע, שׁוּם חָרוּז, שׁוּם מִילָה. רַק שִׁבְרֵי צְלִילִים חַסְרֵי מַשְׁמָעוּת.
"הֵיי," פָּנָה אֶל הָעֶפְרוֹנִים, "אַתֶם בִּכְלָל אוֹמְרִים מַשֶׁהוּ בַּשִׁירִים שֶׁלָכֶם? לָמָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִילָה מִמָה שֶׁאַתֶם שָׁרִים?"
הָעֶפְרוֹנִים לֹא עָנוּ וְהִמְשִׁיכוּ לְזַמֵר בְּהִתְלַהֲבוּת. גַם הַבּוּלְבּוּלִים וְהַקִיכְלִים וְכָל הַשְׁאָר לֹא הִתְיַחֲסוּ אֶל פּוֹמְפּוֹזוֹן. חֲצוּפִים שֶׁכְּמוֹתָם, הֵם צִפְצְפוּ עָלָיו כְּאִילוּ שֶׁהָיָה סְתָם אַחַד הַמְבַקְרִים בַּגַן.
"דַי, הַמֶלֶךְ פּוֹמְפּוֹזוֹן מְדַבֵּר אֲלֵיכֶם!" צָעַק עַל הַסוֹפְּרָנִיִים וּפָרַס אֶת זְנָבוֹ הַמַרְשִׁים בְּאִיוּם. שֶׁקֶט הִשְׂתָרֵר בַּכְּלוּב.
"מָה אָמַרְתָ?" שָׁאַל סוֹפְּרָנִי מָצוּי אֶחָד שֶׁעָמַד בְּפִינַת הַכְּלוּב. זָקֵן הָיָה וְלוֹ נוֹצוֹת שֵׂיבָה אֲפוֹרוֹת בִּקְצוֹת הַכְּנָפַיִם (הֵן וְרוּדוֹת אֵצֶל הַסוֹפְּרָנִיִים הַצְעִירִים).
פּוֹמְפּוֹזוֹן שָׁאַל שׁוּב. "שָׁאַלְתִי אֶתְכֶם לָמָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שׁוּם שׁוּרָה וְחָרוּז מִמָה שֶׁאַתֶם שָׁרִים. אֲנִי עוֹמֵד פֹּה כְּבָר הָמוֹן זְמַן וְלֹא קוֹלֵט אֶת הַמִילִים, שׁוּם מִילָה." "מִילִים?" הִשְׁתוֹמֵם הַסוֹפְּרָנִי הַזָקֵן, "רַק מְעַט מִילִים נְחוּצוֹת לָנוּ, רַק בִּשְׁבִיל עִנְיָנִים מַעֲשִׂיִים. אֲבָל בַּשִׁירִים שֶׁלָנוּ אַל תְחַפֵּשׂ מִילִים. אֲנַחְנוּ צִיפּוֹרֵי הַשִׁיר שָׁרִים לְלֹא מִילִים. אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים מִילִים וּמִשְׁפָּטִים וַחֲרוּזִים כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת מָה שֶׁיֵשׁ לָנוּ לְהַגִיד. דַי לָנוּ בִּצְלִילִים וּמַנְגִינוֹת. תַאֲמִין לִי, פּוֹמְפּוֹזוֹן, גַם בְּלִי מִילִים אֶפְשָׁר לִפְרוֹק מֵעַל הַלֵב אֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַשִׂמְחָה, אֶת הַגַעְגוּעִים וְאֶת הַתִקְווֹת. אֲנַחְנוּ מַעְדִיפִים אֶת הַשִׁירִים שֶׁלָנוּ לְלֹא מִילִים!"
"לְלֹא מִילִים! לְ–לֹא–מִי–לִי–ם!" שָׁרוּ כָּל הַסוֹפְּרָנִיִים, וְתוֹךְ רֶגַע הִתְפָּרְקוּ לָהֶם הַמִילִים לִבְלִיל שֶׁל קוֹלוֹת לְלֹא פֵּשֶׁר. "לֶ–לוֹ–מִי––מֶ–לִי–לֶ!" הָיָה נִדְמֶה שֶׁהֵם קָצְצוּ עַד דַק אֶת הַמִילִים בַּמַקוֹרִים הַחַדִים שֶׁלָהֶם – עַד שֶׁהָפְכוּ לִצְלִילִים בִּלְבַד.

הַמֶלֶךְ פּוֹמְפּוֹזוֹן הָלַךְ מִשָׁם. הוּא כְּבָר יָדַע אֵיךְ לְהָקֵל עַל לִיבּוֹ – בֵּינְתַיִם, עַד שֶׁתוֹפִיעַ אַהֲבָתוֹ.
'שִׁיר בְּלִי מִילִים – זֶה כָּל כָּךְ קַל!'
מֵאָז אוֹתוֹ לַיְלָה, לִפְנֵי שֶׁנִרְדַם, הָיָה פּוֹמְפּוֹזוֹן מַבִּיעַ אֶת אַהֲבָתוֹ אֶל הַמַלְכָּה הַדִמְיוֹנִית בְּמִינֵי צְלִילִים שֶׁבָּקְעוּ מִתוֹכוֹ. עִם מֵיתְרֵי קוֹל שֶׁל טַוָס, שִׁירָתוֹ לֹא נָעֲמָה לָאוֹזְנַיִם כְּמוֹ שִׁירָתָם הַצְלוּלָה וְהַמִתְרוֹנֶנֶת שֶׁל צִיפּוֹרֵי הַשִׁיר. וּוַדַאי שֶׁלֹא כְּמוֹ הַצְלִילִים הַגְבוֹהִים בִּמְיוּחָד שֶׁל הַסוֹפְּרָנִיִים. שֶׁלוֹ נִשְׁמְעָה עֲמוּמָה, מְחוּסְפֶּסֶת, קְצָת כְּמוֹ מַשָׂאִית כְּבֵדָה שֶׁשׁוֹמְעִים מֵרָחוֹק. אֲבָל זוֹ הָיְתָה שִׁירָה שֶׁיָצְאָה מִן הַלֵב.

~~~~