שְׁנֵי מַדָפִים

שְׁנֵי מַדָפִים יֵשׁ בַּסָלוֹן,
אֶחָד עֶלְיוֹן
אֶחָד תַחְתוֹן.
שְׁנֵיהֶם דוֹמִים כִּתְאוֹמִים,
שְׁנֵיהֶם יָפִים, מֵעֵץ אַלוֹן.
אֲבָל חֲבָל –
כָּל יוֹם, כָּל יוֹם בִּשְׁעַת עַרְבַּיִם,
מַחְלוֹקֶת בֵּין הַמַדָפַיִם.
מִתְוַכְּחִים הֵם שׁוּב וָשׁוּב
מִי וָמִי יוֹתֵר חָשׁוּב,
מִי, הָעֶלְיוֹן
אוֹ הַתַחְתוֹן?
מַדָף תַחְתוֹן –
וּבוֹ יֵשׁ אֲגַרְטַל פְּרָחִים,
וּבָעֶלְיוֹן –
אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה, עֲשָׂרָה כְּרָכִים.

אוֹמֵר תַחְתוֹן אֶל הָעֶלְיוֹן:
הַפֶּרַח בִּשְׁבִיל מָה?
בִּשְׁבִיל הַנְשָׁמָה!
צֶבַע, רֵיחַ נֶהְדָר!
שְׁמַע לִי, זֶהוּ הָעִיקָר:
יוֹפִי! עוֹנֶג הַחוּשִׁים!
כָּל הַשְׁאָר רַק קִשְׁקוּשִׁים.

אוֹמֵר עֶלְיוֹן אֶל הַתַחְתוֹן:
יוֹפִי? חוּשׁ? כָּל זֶה שְׁטוּיוֹת,
אַךְ חוֹכְמַת סְפָרִים – מַרְגָלִיוֹת!
וְכָל מִי שֶׁקְצָת נָבוֹן
בְּוַדַאי יֹאמַר:
שֵׂכֶל! דַעַת! הִיגָיוֹן! –
זֶהוּ הָעִיקָר.

כָּךְ כָּל יוֹם בִּשְׁעַת עַרְבַּיִם
מִתְוַכְּחִים הַמַדָפַיִם.
עַד שֶׁיוֹם אֶחָד בַּחֶדֶר
מְשַׁנִים קְצָת אֶת הַסֵדֶר –

אֶת הַסְפָרִים שֶׁבָּעֶלְיוֹן
מוֹרִידִים אֶל הַתַחְתוֹן,
אֶת הַפְּרָחִים שֶׁבַּתַחְתוֹן
מַעֲלִים אֶל הָעֶלְיוֹן...

פֶּלֶא וְהַפְלֵא – בִּשְׁעַת עַרְבַּיִם
שׁוּב אוֹתוֹ וִיכּוּחַ בֵּין הַשְׁנַיִם,
לְלֹא הִיסוּס וּבְלִי כָּל מְבוּכָה,
אוֹתָהּ מַחְלוֹקֶת, אֲבָל הֲפוּכָה! –

הָעֶלְיוֹן עַכְשָׁו בְּעַד הַפֶּרָח לַנְשָׁמָה,
הַתַחְתוֹן דַוְקָא לְמַעַן סֵפֶר וְחוֹכְמָה.