וְרַק הַסַכִּין הִתְבַּיֵשׁ

אָמַר הַמַזְלֵג בַּשׁוּלְחָן: יְדִידַי,
כְּדַאי שֶׁתֵדְעוּ מִי הָיוּ אֲבוֹתַי –
אָבִי הַקַדְמוֹן הַמוּפְלָא, אָבִי הָרִאשׁוֹן,
הָיָה עוֹבֵד הַשָׂדֶה הֶחָרוּץ – הַקִלְשׁוֹן.

אֲנִי בֶּן גֵאֶה לְאָבִי הַחַקְלַאי
וְהוּא לִי דוּגְמָה וּמוֹפֵת כָּל חַיַי,
הוּא הַגָדוֹל
וַאֲנִי הַמַזְלֵג הַקָטוֹן בֶּן דְמוּתוֹ.
אִם אֲנִי מְכוּבָּד פֹּה, זֶה רַק בִּזְכוּתוֹ.

אָז הַכַּף הִתְעָרְבָה: גַם אֲנִי,
גַם אֲנִי בַּת גֵאָה מִמוֹצָא יַצְרָנִי.
הֵן אָבִי, הַפּוֹעֵל הֶחָרוּץ, הוּא הָאֵת
שֶׁהֵרִים חוֹל, חֲצָץ וְגַם מֶלֶט כָּבֵד.

שׁוּם בִּנְיָן לֹא נִבְנָה בְּלִי הָאֵת הַבַּנַאי
וְכָל כַּף וְכַפִּית מִתְגָאוֹת בּוֹ בְּלִי דַי.
הוּא הַגָדוֹל
וַאֲנִי פֹּה הַכַּף הַקְטַנָה, בַּת דְמוּתוֹ.
אִם אֲנִי מְכוּבֶּדֶת, זֶה רַק בִּזְכוּתוֹ.

וְרַק הַסַכִּין הִתְבַּיֵשׁ. הִתְבַּיֵשׁ וְנִכְלַם.
וְרַק הַסַכִּין הֶחֱרִישׁ וְשָׁתַק,
אֲבָל בְּתוֹכוֹ הוּא כָּעַס וְצָעַק:
אֲנִי, מוֹצָאִי מִן הַחֶרֶב, וְחֶרֶב זֶה דָם.

חֶרֶב זֶה דָם, וְזֶה הֶרֶג, זֶה כְּלִי הַשָׂטָן,
וּמִן הַחֶרֶב נוֹצַרְתִי, אֲנִי הַסַכִּין הַקָטָן...
וְחָשַׁב הַסַכִּין: לֹא רוֹצֶה שֶׁיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי
צֶאֱצָא לִכְלִי נֶשֶׁק אַכְזָר, קַטְלָנִי.

אָז הִבְרִיק הַסַכִּין הַנָבוֹן וְאָמַר:
לִי אֵין מָה לְהַשְׁוִיץ מָה הָיָה בֶּעָבָר,
יְדִידַי – לִי מַסְפִּיק הָעַכְשָׁו וְהַכָּאן,
לִהְיוֹת סְתָם סַכִּין שֶׁל סַכּוּ"ם בַּשׁוּלְחָן.

~~~~