וְרַק הַסַכִּין הִתְבַּיֵשׁ

אָמַר הַמַזְלֵג: בִּרְצוֹנִי שֶׁתֵדְעוּ, יְדִידַי,
מִי הָיוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹת אֲבוֹתַי.
כִּי הוֹלֵךְ בְּדַרְכָּם כָּל מַזְלֵג בְּשׁוּלְחָן,
לַעֲבוֹד, לַעֲזוֹר, בְּכָל רֶגַע מוּכָן.

גַם אֲנִי הַמַזְלֵג לֹא חוֹסֵךְ בְּטִרְחָה,
מְמַזְלֵג פֹּה בְּחֵשֶׁק בְּכָל אֲרוּחָה.
כִּי אֲנִי צֶאֱצָא לְאָבִי הַקַדְמוֹן, הָרִאשׁוֹן,
שֶׁהָיָה, כַּיָדוּעַ, עוֹבֵד הַשָׂדֶה – הַקִלְשׁוֹן.

כֵּן, אֲנִי בֶּן גֵאֶה לְאָבִי הֶחָרוּץ הַחַקְלַאי,
הוּא לִי הָאוֹר וְדוּגְמָה וּמוֹפֵת כָּל חַיַי,
הוּא הַגָדוֹל
וַאֲנִי הַמַזְלֵג הַקָטוֹן בֶּן דְמוּתוֹ.
אִם אֲנִי מְכוּבָּד פֹּה, זֶה רַק בִּזְכוּתוֹ.

אָז הַכַּף הִתְעָרְבָה וְאָמְרָה: רַבּוֹתַי, גַם אֲנִי
בַּת גֵאָה לְשׁוֹשֶׁלֶת אָבוֹת מִמוֹצָא יַצְרָנִי
אֲשֶׁר מֶלֶט הֵרִימוּ, וְחוֹל וַחֲצָץ בְּכָל עֵת,
פּוֹעֲלִים חֲרוּצִים וִידוּעִים מִמִשְׁפַּחַת הָאֵת.

כָּל כַּף וְכַפִּית מִתְגָאוֹת בָּאֵתִים עַד בְּלִי דַי,
שׁוּם בִּנְיָן לֹא נִבְנָה בְּלִי הָאֵת הַבַּנַאי.
הוּא הַגָדוֹל
וַאֲנִי פֹּה הַכַּף הַקְטַנָה, בַּת דְמוּתוֹ.
אִם אֲנִי מְכוּבֶּדֶת, זֶה רַק בִּזְכוּתוֹ.

וְרַק הַסַכִּין הִתְבַּיֵשׁ. הִתְבַּיֵשׁ וְנִכְלַם.
וְרַק הַסַכִּין הֶחֱרִישׁ וְשָׁתַק,
אֲבָל בְּתוֹכוֹ הוּא כָּעַס וְצָעַק:
אֲנִי, מוֹצָאִי מִן הַחֶרֶב, וְחֶרֶב זֶה דָם.

חֶרֶב זֶה דָם, וְזֶה הֶרֶג, זֶה כְּלִי הַשָׂטָן,
וּמִן הַחֶרֶב נוֹצַרְתִי, אֲנִי הַסַכִּין הַקָטָן...
וְחָשַׁב הַסַכִּין: לֹא רוֹצֶה שֶׁיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי
צֶאֱצָא לִכְלִי נֶשֶׁק אַכְזָר, קַטְלָנִי.

אָז הִבְרִיק הַסַכִּין הַנָבוֹן וְאָמַר:
לִי אֵין מָה לְהַשְׁוִיץ מָה הָיָה בֶּעָבָר,
רַק תֵדְעוּ כַּמָה טוֹב לִי אִתְכֶם עַכְשָׁו כָּאן
לִהְיוֹת סְתָם סַכִּין שֶׁל סַכּוּ"ם בַּשׁוּלְחָן.