עַל הַסַפָּה שֶׁבַּסָלוֹן מוּנַחַת לָהּ
כָּרִית יְפֵהפִיָה וְצִבְעוֹנִית,
בַּד מֶשִׁי, עִם רִקְמָה שֶׁל מַרְגָנִית.
אַךְ לָמָה עֲצוּבָה אַתְ, לָמָה אוּמְלָלָה?
לָמָה? כִּי נִמְאָס לִי לִהְיוֹת תָמִיד
טוֹבָה וּנְעִימָה, תְמִימָה, סְתָמִית,
תָמִיד נוֹחָה, סְפוֹגִית, תָמִיד רַכָּה,
כְּאִילוּ שֶׁכּוּלִי רַק חֶסֶד וּצְדָקָה.
אוֹמְרִים עָלַי: אֵיזוֹ כָּרִית יָפָה!
מִשְׁעֶנֶת וּתְמִיכָה לַמוֹתֶן וְלַגַב,
וּמוֹעֲכִים אוֹתִי עַל הַסַפָּה...
וַאֲנִי? – שׁוֹתֶקֶת לִי גַם אִם כָּאַב.
דַי כְּבָר, מִי קָבַע פֹּה, מִי הֶחְלִיט
שֶׁכּוּלִי רַק נְדִיבוּת וְרוֹךְ?
לאֹ, אַנְ'לֹא סְמַרְטוּטָה אוֹ מַטְלִית
שֶׁמוּתָר תָמִיד עָלַי לִדְרוֹךְ.
גַם אֲנִי רוֹצָה קְצָת לִפְעָמִים לִהְיוֹת
רָעָה, קוֹצִית, לְהִתְחַצֵף וּלְהָצִיק,
וְשֶׁיַגִידוּ: מָה קָרָה לָהּ, מְשׁוּגַעַת זֹאת!
כָּרִית כָּרִית, אַתְ מְפַנְטֶזֶת סְתָם!
מַסְפִּיק!
אַךְ יוֹם אֶחָד... אִם יְסוּפַּר לֹא יְאוּמַן,
מִן הַסַפָּה לוֹקְחִים אוֹתָהּ בַּהֲמוּלָה
אֶל חֲדַר הַיְלָדִים, שָׁם מִלְחָמָה גְדוֹלָה,
מִלְחֶמֶת כָּרִיוֹת,
מִשְׂחָק עַלִיז רַב-בָּלָגָן.
הַכָּרִיוֹת מִתְעוֹפְפוֹת שָׁם בָּאֲוִיר
וְהַכָּרִית מִמֶשִׁי, בְּלִי מֵשִׂים,
פּוֹגַעַת בְּטָעוּת בָּאֲגַרְטָל שָׁבִיר
אֲשֶׁר נִשְׁבָּר מִיָד לִרְסִיסִים.
תִרְאוּ תִרְאוּ מָה זֹאתִ'י עוֹלְלָה!
אוֹי, אֲבוֹי, הִיא אֲשֵׁמָה פֹּה, הַכָּרִית!
אַךְ הַכָּרִית אָז מִתְנַפַּחַת לָהּ כּוּלָהּ –
נִפְלָא, נִפְלָא, סוֹף סוֹף אֲנִי הָאַכְזָרִית!