שִׂמְלַת הַנֶשֶׁף

כְּבָר לַיְלָה. חֲצוֹת. הָס. דְמָמָה.
בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים תַרְדֵמָה.

שִׂמְלַת נֶשֶׁף שְׁחוֹרָה,
מַבְרִיקָה, הֲדוּרָה –
הִיא חוֹזֶרֶת עַכְשָׁו, רַק עַכְשָׁו,
וְנִתְלֵית בְּרִשְׁרוּשׁ עַל קוֹלָב.

אָז תֶכֶף כָּל שְׁאָר הַבְּגָדִים בָּאָרוֹן
מְקִיצִים וְתוֹפְסִים עֲצַבִּים –
תְנִי לִישׁוֹן! –

תִרְאוּ אֶת הַסְנוֹבִּית הַזֹאת, מִתְנַשֵׂאת,
שִׂמְלַת נֶשֶׁף בִּשְׁבִיל מְסִיבּוֹת בַּלֵילוֹת,
תְנוּ לָהּ רַק רִיקוּדִים וְרַק לְבַלוֹת.
אִיתָנוּ אַף פַּעַם הִיא לֹא יוֹצֵאת.

רַק תְנוּ לָהּ בִּידוּר, חֲגִיגוֹת, תֵיאַטְרוֹן.
זוֹהֶרֶת, בַּד מֶשִׁי, קְטִיפָה, נַצְנַצִים.
גַנְדְרָנִית מְפוּנֶקֶת, חַיִים נוֹצְצִים.
זֹאת רַק מַפְרִיעָה לָנוּ כָּאן בָּאָרוֹן.

וְשִׂמְלַת הַנְשָׁפִים אָז עוֹנָה לַבְּגָדִים:
לֹא, זֶה לֹא תַעֲנוּג לַחֲזוֹר בַּחֲצוֹת!
וְכִי יֵשׁ לִי בְּרֵירָה? אָז דַי, בְּלִי הַשְׁמָצוֹת,
הֵן כּוּלָנוּ תְפוּרִים, רַק חוּטִים וּבַדִים –

הַלְוַאי שֶׁנִתְפַּרְתִי שִׂמְלוֹנֶת פְּשׁוּטָה,
סְתָם שִׂמְלָה שֶׁל יוֹמְיוֹם חֲמוּדָה.
מֵעוֹלָם לֹא טִיַלְתִי בָּרְחוֹב אוֹ בַּגַן,
לֹא רָאִיתִי נָהָר וְלֹא יָם, לֹא עָנָן.

אֲנִי מֵהַבַּיִת יָשָׁר לִמְסִיבָּה –
אֲנִי מְאוּשֶׁרֶת? לֹא, אֵין לִי סִיבָּה!
נִלְקַחַת יָשָׁר לִמְקוֹם הַבִּילוּי,
בִּשְׁבִילְכֶם זֶה פִּינוּק, בִּשְׁבִילִי זֶה עִינוּי.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי שָׁמַיִם כְּחוּלִים,
לֹא שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְלֹא חֲתוּלִים.
אֲנִי מוּכָנָה לְהַחְלִיף בַּתַפְקִיד!
וְעַכְשָׁו – מִי מִכֶּם שֶׁרוֹצֶה, שֶׁיַגִיד.