הַוִילוֹן

רוּחַ, רוּחַ. וּפָתוּחַ הַחַלוֹן.
הַוִילוֹן קַלִיל, וּכְמוֹ כָּנָף
מִתְרוֹמֵם לוֹ בָּאֲוִיר, מוּנָף
וְעָף לוֹ עָף בַּחֶדֶר, בַּסָלוֹן.

עַל אֶדֶן הַחַלוֹן – צִיפּוֹר אַנְקוֹר.
– וִילוֹן וִילוֹן, לְאָן 'תָה עָף, לְאָן?
– לִירוּשָׁלַיִם, לְאֵילַת, לְבֵית שְׁאָן!
– כָּל כָּךְ רָחוֹק? וִילוֹן, אַתָה גִיבּוֹר!

עַל אֶדֶן הַחַלוֹן – פָּשׁוֹשׁ מֵצִיץ.
– לְאָן 'תָה עָף, וִילוֹן, לְאָן, לְאָן?
– לְסִין, לְהוֹדוּ, לִסְפָרַד וּלְיַפָּן!
– כַּמָה רָחוֹק, וִילוֹן, אַתָה אַמִיץ!

אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן – בָּא דְרוֹר סַקְרָן.
– וִילוֹן, לְאָן 'תָה עָף, לְאָן, לְאָן?
– אֶל הַיָרֵחַ, אֶל הַמַאְדִים וְאֶל שַׁבְּתַאי!
– הוֹ וִילוֹן, רַק שֶׁתַחְזוֹר פֹּה בְּשָׁלוֹם,
הַלְוַאי!