אַמִיץ כְּמוֹ כֶּלֶב שְׁמִירָה

הַיָמִים הִתְאָרְכוּ. כְּבָר הָיָה פָּחוֹת קַר. הַחוֹרֶף הִתְאַמֵץ לְהִישָׁאֵר עוֹד קְצָת. מִירְצָ'ה כְּבָר לֹא לָבַשׁ אֶת מְעִילֹו הַכָּבֵד בְּצֵאתוֹ לַעֲבוֹדָה בָּעֶרֶב. יוֹם אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁמִירְצָ'ה יָשַׁן, שׁוּב נִמְשַׁךְ חוּמִימִי לְבַקֵר בְּאֶרֶץ הַגַגוֹת.
הַגַג הֶעָגוֹל שֶׁל בּוֹר הַמַיִם כְּבָר הָיָה מְכוּסֶה כּוּלוֹ מִינֵי עֵשֶֹב יָרוֹק וְרַעֲנָן. הַצָלָף הַקוֹצָנִי כְּבָר פָּרַח בִּמְלוֹאוֹ. גַם לְמַטָה בַּחָצֵר, לְאוֹרֶךְ הַקִירוֹת, כְּבָר פָּרְחוּ הַחַמְצִיץ וְהַחוּבֵּיזָה. צַב אֶחָד שֶׁהִתְעוֹרֵר מִתַרְדֵמַת הַחוֹרֶף נָגַס בֶּעָלִים. דְבוֹרִים זִמְזְמוּ. כֵּן, הָאָבִיב כְּבָר פֹּה! חוּמִימִי עָמַד שָׁם וְהִרְגִישׁ שֶׁמַשֶׁהוּ מִתְחוֹלֵל גַם בּוֹ.
הוּא עֲדַיִן לֹא יָדַע שֶׁהַצֶבַע שֶׁלוֹ הִשְׁתַנָה.
הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. וְכַאֲשֶׁר הִגִיעַ לְגַג זֶפֶת שָׁחוֹר הִבְחִין בַּשִׁינוּי. צֶבַע רַגְלָיו נִרְאָה לוֹ בָּהִיר מִכְּפִי שֶׁהָיָה. מִיָד נִשְׁכַּב וּבָדַק אֶת שְׁאַר פַּרְוָתוֹ. הוּא זָכַר שֶׁבְּיוֹם שֶׁהִצְטַבֵּעַ וְהָפַך לְחוּמִימִי, צֶבַע הַחוּם-אֲדָמָה הַכֵּהֶה שֶׁל הַחֵינָה כִּמְעַט הִתְמַזֵג עִם שְׁחוֹר הַזֶפֶת. וְאִילוּ עַכְשָׁו גוּפוֹ בָּלַט עַל הַזֶפֶת. כֵּן, צִבְעוֹ דָהָה מֵרֹאשׁ עַד זָנָב.
הַאִם זֶה בִּגְלַל הָאֵיכוּת הַגְרוּעָה שֶׁל הַצֶבַע הַסוֹדִי שֶׁל זֶהָבָה? לֹא. צֶבַע מְעוּלֶה הִיא רָקְחָה! חוּמִימִי בָּחַן מִקָרוֹב אֶת שְֹעָרוֹת פַּרְוַָתוֹ – וְהֵבִין.
הַפַּרְוָה שֶׁלוֹ מִתְחַלֶפֶת, כְּמִדֵי שָׁנָה בָּאָבִיב. חֵלֶק מִן הַשְׂעָרוֹת הַצְבוּעוֹת בְּחוּם כְּבָר נָשְׁרוּ, וּלְבָנוֹת צָמְחוּ בִּמְקוֹמָן. בִּגְלַל הָעֵרוּב שֶׁל שְׁנֵי הַצְבָעִים נִרְאֲתָה הַפַּרְוָה בְּהִירָה יוֹתֵר.
מִירְצָ'ה עֲדַיִן לֹא הִרְגִישׁ בַּשִׁינוּי שֶׁהָיָה עַד עַכְשָׁו אִיטִי. אַךְ בַּיָמִים הַקְרוֹבִים, כָּל הַפַּרְוָה תִתְחַלֵף. עוֹד מְעַט חוּמִימִי יִהְיֶה כּוּלוֹ לָבָן.
וְאָז, מָה יַחְשׁוֹב מִירְצָ'ה? שֶׁזֶה חוּמִימִי שֶׁנַעֲשָׂה לָבָן. הֲלוֹא זֶה דָבָר שֶׁקוֹרֶה, אוֹמְנָם לְעִיתִים נְדִירוֹת, שֶׁצִבְעוֹ שֶׁל כֶּלֶב מִשְׁתַנֶה עִם שִׁינוּי בְּמָזוֹן אוֹ בְּגִיל. וְאָז מִירְצָ'ה יִשָׁאֵר כָּל חַיָיו עִם הַשְׁאֵלָה הַמַצִיקָה וְהַכּוֹאֶבֶת – אֵיפֹה תָמִימִי וּמָה קָרָה לוֹ. הוּא יַמְשִׁיךְ לְהִתְגַעְגֵעַ לְתָמִימִי וִיחַכֶּה לוֹ, וַעֲדַיִן יִשְׁמוֹר בִּשְׁבִילוֹ אֶת הַקוֹלָר הַכָּחוֹל.
תָמִימִי-חוּמִימִי חָטַף מַצַב רוּחַ אָיוֹם.
'הוֹ, חָשַׁבְתִי שֶׁאֲנִי חָכָם גָדוֹל. לָמָה לֹא נִשְׁאַרְתִי תָמִימִי, לָמָה שִׁיקַרְתִי לְמִירְצָ'ה? מִירְצָ'ה סִיפֵּר לִי הַכּוֹל, עַל יוּלְיָה שֶׁבְּבֵית הַסוֹהַר, עַל הַמַשְֹכּוֹרֶת הַנְמוּכָה שֶׁהוּא מִשְֹתַכֵּר בְּמַחְלֶקֶת הַמַיִם בָּעִירִיָה, עַל מְנַהֵל הַעֲבוֹדָה שֶׁלִפְעָמִים לוֹעֵג לוֹ, וְלֹא רַק עַל הָעִבְרִית שֶׁבְּפִיו. הַכּוֹל הוּא סִיפֵּר לִי וְלֹא הִסְתִיר. וְדַוְקָא לָאִישׁ הַיָשָׁר הַזֶה שִׁיקַרְתִי וְקָרָאתִי לְזֶה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.'
תָמִימִי-חוּמִימִי חָזַר הַבַּיְתָה מְבוּלְבָּל.
"מָה קָרָה, חוּמִימִי?" שָׁאַל אוֹתוֹ מִירְצָ'ה, "לָמָה אַתָה לֹא לְהִסְתַכֵּל לִי בָּעֵינַיִם? אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לָקַחַת חוּמִימִי לְרוֹפֵא."
'לֹא, מִירְצָ'ה, בְּבַקָשָׁה אַל תְבַזְבֵּז לְחִינָם אֶת הַמַשְֹכּוֹרֶת הַדַלָה שֶׁלְךָ עַל יְצוּר שַׁקְרָן וְטִיפֵּשׁ כָּמוֹנִי.'
מִירְצָ'ה יָצָא לַעֲבוֹדָה.

זֶה קָרָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה.
חוּמִימִי הִתְעוֹרֵר מִקוֹלוֹת שֶׁל רְחָשִׁים שֶׁהִגִיעוּ מִשַׁעַר הַכְּנִיסָה. הוּא שָׁמַע שֶׁמִישֶׁהוּ מֵסִיר אֶת חוּט הַבַּרְזֶל הַמְלוּפָּף עַל הַמַסְמֵר. שָׁמַע פְּסִיעוֹת בַּמִסְדְרוֹן, בַּחָצֵר. שָׁמַע שְׁנַיִם מִתְלַחֲשִׁים וּמַשְׁתִיקִים זֶה אֶת זֶה, שְׁשש...שְׁשש. כַּאֲשֶׁר דֶלֶת הַחֶדֶר נִפְתְחָה, כְּבָר הִתְחַבֵּא חוּמִימִי הֵיטֵב מִתַחַת לַמִיטָה וְהֵצִיץ. צְמַרְמוֹרֶת וּפַחַד.
הָאוֹר נִדְלַק וְהוּא רָאָה שְׁתֵי דְמוּיוֹת. הוּא הִכִּיר אֶת הַגַנָבִים הָאֵלֶה לְפִי הָרֵיחַ. כֵּן, הַשְׁנַים שֶׁמִתְחִילַת הַחוֹרֶף. אוֹתָם נְעָרִים, כִּמְעַט יְלָדִים.
'תַפְסִיק לְפַחֵד, חוּמִימִי,' חָשַׁב תָמִימִי. אֲבָל גוּפוֹ שֶׁל חוּמִימִי רָעַד מִפַּחַד בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁתָמִימִי רָעַד אָז, בַּלַיְלָה הַהוּא. 'אֲנִי חַיָב לִנְבּוֹחַ,' אָמַר לְעַצְמוֹ תָמִימִי, אוֹ חוּמִימִי, שְׁנֵיהֶם הִתְבַּלְבְּלוּ בְּתוֹכוֹ. אֲבָל הוּא הִרְגִישׁ אֶת הַנְבִיחוֹת כְּלוּאוֹת בְּתוֹכוֹ וּפוֹחֲדוֹת לָצֵאת. לַשָׁוְא הוּא נִיסָה לְשַׁחְרֵר אֵיזוֹ נְבִיחָה, אֲפִילוּ קְטַנָה וְרָפָה. כָּל כָּךְ הִתְעַסֵק בְּזֶה עַד שֶׁלֹא הִבְחִין בַּדָבָר הַמַדְהִים שֶׁהִתְחוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינָיו.
הַגַנָבִים, בִּמְקוֹם שֶׁיִקְחוּ דְבָרִים הַחוּצָה, הֵם הֵבִיאוּ פְּנִימָה!
הֵם גָרְרוּ לְתוֹךְ הַחֶדֶר תַנוּר חִימוּם. תָמִימִי לֹא הֵבִין בִּדְגָמִים, אֲבָל הִכִּיר בְּוַדָאוּת שֶׁזֶה הַתַנוּר שֶׁהָיָה פַּעַם שֶׁל מִירְצָ'ה.
הֵם הֵנִיחוּ עַל הַשׁוּלְחָן שְׁנֵי סְוֶדֶרִים שֶׁגַם אוֹתָם הִכִּיר תָמִימִי. שֶׁל מִירְצָ'ה הָיוּ, אֶחָד גוֹלְף וְאֶחָד רִיצְ'רָץ'.
גַם עַל הַמִיטָה הֵם הֵנִיחוּ מַשֶׁהוּ, וּבַתְחִילָה תָמִימִי שֶׁמִתַחַת לַמִיטָה לֹא יָכוֹל הָיָה לָדַעַת מָה זֶה. וְרַק כַּאֲשֶׁר הַקָצֶה שֶׁל זֶה נִשְׁמַט אֶל הָרִצְפָּה, הוּא הִכִּיר אֶת הַשְׂמִיכָה הָעָבָה שֶׁבָּהּ הִתְכַּסָה פַּעַם מִירְצָ'ה.
לְאַחַר שֶׁהֵנִיחוּ אֶת הַדְבָרִים, סָגְרוּ שְׁנֵי הַגַנָבִים אֶת הָאוֹר וְיָצְאוּ לַחָצֵר וְלַמִסְדְרוֹן. הֵם סָגְרוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַשַׁעַר, אֲבָל בְּלִי לְלַפֵּף בַּחֲזָרָה אֶת חוּט הַבַּרְזֶל. רַק אָז הִתְמַלֵא תָמִימִי אוֹמֶץ וְהַנְבִיחוֹת פָּרְצוּ מִתוֹכוֹ.
הוּא הֵעֵז לָרוּץ הַחוּצָה לַחָצֵר, טִיפֵּס עַל הַשַׁעַר וּמִשָׁם נָבַח אַחֲרֵי הַגַנָבִים. כְּכָל שֶׁהֵם הִתְרַחֲקוּ כֵּן נָבַח יוֹתֵר חָזָק, כְּאִילוּ הָיָה כֶּלֶב שְׁמִירָה מְאַיֵם. נְבִיחוֹתָיו הֵעִירוּ אֶת הַכְּלָבִים בִּשְׁכוּנוֹת סְמוּכוֹת וּמְרוּחָקוֹת וְהֵם עָנוּ לוֹ בְּמַקְהֵלָה.
הוּא לֹא נִרְדַם עַד הַבּוֹקֶר. חִיכָּה לְמִירְצָ'ה. בַּבּוֹקֶר שָׁמַע אֶת הַיָד מְגַשֶׁשֶׁת אַחַר חוּט הַבַּרְזֶל הַשָׁמוּט.
"אוֹי אוֹי!" שָׁמַע אֶת הַקוֹל הַמְבוֹהָל בְּמִסְדְרוֹן הַכְּנִיסָה. וְאַחֲרֵי שֶׁמִירְצָ'ה נִכְנַס לַחֶדֶר וְרָאָה מָה שֶׁרָאָה, קָרָא בְּקוֹל מוּפְתָע: "הוֹ הוֹ! נֶקְרֶזוּט!" (שֶׁזֶה 'לֹא יֵאָמֵן!' בְּרוֹמָנִית).
רֶגַע אַחַר כָּךְ נִשְׁמְעוּ דְפִיקוֹת בְּשַׁעַר הַכְּנִיסָה. מִירְצָ'ה נִיגַשׁ לִפְתוֹחַ. זוֹ הָיְתָה גְבֶרֶת מַזָל.
"אָדוֹן פָּאפּוֹ, סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מַפְרִיעָה. יָדַעְתִי שֶׁבְּשָׁעָה הַזֹאת אַתָה חוֹזֵר מֵהָעֲבוֹדָה. בָּאתִי לְהַגִיד לְךָ שֶׁבַּלַיְלָה הַכֶּלֶב שֶׁלְךָ נָבַח וְנָבַח וְאַחֲרָיו כָּל הַכְּלָבִים בַּשְׁכוּנָה. הַכּוֹל בְּסֵדֶר אֶצְלְךָ?"
"גְבֶרֶת מַזָל, אַתְ לֹא לְהַפְרִיעַ. אֲנִי לִרְצוֹת אַתְ לִרְאוֹת מַשֶׁהוּ."
הִיא הָלְכָה אַחֲרָיו אֶל הַחֶדֶר. חוּמִימִי עָמַד שָׁם מְכַשְׁכֵּש בִּזְנָבוֹ בְּשִׂמְחָה.
"אֲנָשִׁים לָבוֹא פֹּה בַּלַיְלָה..." סִיפֵּר מִירְצָ'ה.
"הוֹ מִירְצָ'ה, שׁוּב הָיוּ גַנָבִים אֶצְלְךָ? מַכַּת גְנֵיבוֹת בַּשְׁכוּנָה!" גְבֶרֶת מַזָל נִבְהֲלָה. "אָז בִּגְלַל זֶה הוּא נָבַח, הַכֶּלֶב הַזֶה, לֹא כְּמוֹ הַפַּחְדָן הַלָבָן הַהוּא. מָה הֵם גָנְבוּ הַפַּעַם?"
"לֹא לִגְנוֹב כְּלוּם!" קָרָא מִירְצָ'ה.
"אָה, אֲנִי מְבִינָה! הֵם נִבְהֲלוּ וּבָרְחוּ, פָּחֲדוּ מִן הַכֶּלֶב הַגִיבּוֹר..."
"לֹא לֹא, גְבֶרֶת מַזָל! הִנֵה אַתְ לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם שֶׁלָךְ. הֵם לְהַחְזִיר תַנוּר שֶׁלִי! לְהַחְזִיר לִי שְׂמִיכָה! לְהַחְזִיר לִי סְוֶדֶרִים שְׁנַיִם."
"הֲרֵי זֶה נִפְלָא, אָדוֹן פָּאפּוֹ! אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִי דָבָר כָּזֶה! הַגַנָבִים הִתְחָרְטוּ, הַלְוַאי עַל כָּל הַגַנָבִים!"
"לֹא לֹא, גְבֶרֶת מַזָל," אָמַר מִירְצָ'ה, "לֹא לְהַגִיד הֵם אֲנָשִׁים גַנָבִים. הֵם אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים, לִהְיוֹת קַר לָהֶם חוֹרֶף, אוּלַי יֵשׁ יְלָדִים קְטָנִים. הֵם רַק לָקַחַת, לֹא לִגְנוֹב, עַכְשָׁו הֵם לְהַחְזִיר. לִפְעָמִים אֲנָשִׁים יֵשׁ צָרוֹת, אֲנִי קְצָת סְלִיחָה אוֹתָם."
"כֵּן, אָדוֹן פָּאפּוֹ, רַק חֲבָל שֶׁהֵם לֹא בָּאוּ לְבַקֵש. לֹא הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לָהֶם תַנוּר? וְרוֹזָה לֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת שְׂמִיכָה?"
"כֵּן, גְבֶרֶת מַזָל, אֲבָל אוּלַי הֵם אֲנָשִׁים לְהִתְבַּיֵשׁ לְבַקֵשׁ."
"הוֹ אָדוֹן פָּאפּוֹ, יֵשׁ לְךָ לֵב טוֹב! לֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ לִסְלוֹחַ לְגַנָבִים."
"לֹא לֹא, גְבֶרֶת מַזָל, אֲנִי רַק קְצָת לִסְלוֹחַ! אֲנִי גַם הַרְבֵּה הַרְבֵּה לִכְעוֹס! לָמָה הֵם לְהַחְזִיר הַכּוֹל, וְרַק לֹא מָה אֲנִי הֲכִי הַרְבֵּה אוֹהֵב הֵם לֹא לְהַחְזִיר לִי."
"מָה הֵם לֹא הֶחְזִירוּ?" שָׁאֲלָה גְבֶרֶת מַזָל.
"תָמִימִי, הַכֶּלֶב תָמִימִי הֵם לָקַחַת לִי וְלֹא לְהַחְזִיר! אֲנִי חוֹשֵׁב מָתַי לָקְחוּ תַנוּר, רָאוּ תָמִימִי וְלָקְחוּ גַם כֵּן, מִפְּנֵי לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ. עַכְשָׁו לְהַחְזִיר תַנוּר – כֵּן. אֲבָל לְהַחְזִיר תָמִימִי – לֹא, הִשְׁאִירוּ אֶצְלָהֵם מִפְּנֵי לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ מְאוֹד. וְאָז אֲנִי קְצָת לִסְלוֹח גַנָבִים. אֲבָל אוּלַי לִקְרוֹת מַשֶׁהוּ רַע לְתָמִימִי? וְאָז זֶה לִשְׁבּוֹר לֵב שֶׁלִי."
"אֲבָל יֵשׁ לְךָ בִּמְקוֹמוֹ אֶת הַחוּם הַזֶה, אָדוֹן פָּאפּוֹ."
"כֵּן, גְבֶרֶת מַזָל," מִלְמֵל מִירְצָ'ה בְּקוֹל נִרְגָשׁ וְעָצוּב מְאוֹד, "אֲנִי לֶאֱהוֹב חוּמִימִי מְאוֹד מְאוֹד. אֲבָל אֲנִי לִדְאוֹג תָמִימִי. הַלְוַאי גַנָבִים הַכּוֹל לָקַחַת, רַק תָמִימִי לְהַחְזִיר בַּחֲזָרָה. בִּגְלַל תָמִימִי הוּא כֶּלֶב אַהֲבָה רִאשׁוֹן שֶׁלִי פֹּה בְּאֶרֶץ. אֲנִי מְאוֹד מְאוֹד לְגַעְגֵעַ תָמִימִי."
"אוֹמְרִים מִתְגַעְגֵעַ," לָחֲשָׁה גְבֶרֶת מַזָל וְלֹא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת עִם מִירְצָ'ה שֶׁעֵינָיו נַעֲשׂוּ אֲדוּמוֹת וְלַחוֹת.
"תִרְאֶה אֵיךְ הַכֶּלֶב מִסְתַכֵּל בְּךָ, אָדוֹן פָּאפּוֹ, כְּאִילוּ שֶׁהוּא מֵבִין הַכּוֹל!"
מִירְצָ'ה הִתְיַשֵׁב וְהוֹשִׁיב אֶת חוּמִימִי עַל בִּרְכָּיו וְחִיבְּקוֹ בְּחוֹם. תָמִימִי לִיקֵק אֶת לֶחְיוֹ הָרְטוּבָה שֶׁל מִירְצָ'ה בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה.