הֵן יָשְׁבוּ בְּפִינַת הָאוֹכֶל. שְׁלוֹשֶׁת הַמִכְתָבִים שֶׁחָזְרוּ נָחוּ עַל הַשׁוּלְחָן.
"צָרִיךְ לִבְדוֹק אִם כָּתַבְתְ אֶת הַכְּתוֹבֶת הַנְכוֹנָה," הִצִיעָה דַלְיָה.
"אוֹי טִיפְּשָׁה זְקֵנָה שֶׁכָּמוֹנִי, אֵיפֹה שַׂמְתִי אֶת הַפֶּתֶק עִם הַכְּתוֹבוֹת שֶׁכָּתְבָה לִי דַפְנָה'לֶה? אֲחַפֵּשׂ אַחַר כָּךְ, קוֹדֶם הַשְׁטְרוּדֶל."
הִיא קִיבְּלָה כּוֹחַ מֵהָאוֹרַחַת הַנֶחְמָדָה וְהָלְכָה אֶל הַמִטְבָּח לַחְתוֹךְ פְּרוּסוֹת עוּגָה. דַלְיָה חִיכְּתָה וְהִסְתַכְּלָה סָבִיב. הַבַּיִת הָיָה מְסוּדָר וְנָקִי. עַל הַמִזְנוֹן וְהַשִׁידוֹת וְהַשׁוּלְחָנוֹת הַיְשָׁנִים הָיוּ הַרְבֵּה צִילוּמֵי מִשְׁפָּחָה. הַכּוֹל הָיָה יָשָׁן. עֵינֶיהָ שֶׁל דַלְיָה שׁוֹטְטוּ לְכָל עֵבֶר בְּסַקְרָנוּת. הַשׁוּלְחָן הָיָה מְכוּסֶה בְּמַפָּה יְשָׁנָה עִם פְּרָחִים רְקוּמִים בַּיָד וּגְדִילִים בַּשׁוּלַיִם.
הִיא בָּחֲנָה אֶת הַבּוּלִים הַיָפִים שֶׁעַל שְׁלוֹשׁ מַעֲטָפוֹת הַמִכְתָבִים וְאֶת הַחוֹתָמוֹת הָאֲדוּמוֹת: "לְהַחְזִיר לַשׁוֹלֵחַ, כְּתוֹבֶת שְׁגוּיָה."
פִּתְאוֹם קָלְטָה דַלְיָה אֶת שׁוּרַת הַכְּתוֹבֶת. הִיא לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק וּפָרְצָה בִּצְחוֹק גָדוֹל. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעָה גְבֶרֶת מַרְגָלִית מִן הַמִטְבָּח בִּצְעָדִים זְעִירִים וּזְהִירִים, נוֹשֵׂאת בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת מַגָשׁ עוּגוֹת עָמוּס וְרוֹעֵד.
"הַיוֹם קָרוּ לָנוּ הַרְבֵּה דְבָרִים מַצְחִיקִים," הִיא אָמְרָה וְהִנִיחָה אֶת הַמַגָשׁ, "הַאִם קָרָה עַכְשָׁו עוֹד מַשֶׁהוּ מַצְחִיק?"
"כֵּן, גְבֶרֶת מַרְגָלִית, הַכְּתוֹבֶת... לֹא רָשַׁמְתְ עַל הַמִכְתָבִים אֶת הַכְּתוֹבֶת הָרְגִילָה – אֶלָא אֶת כְּתוֹבֶת הַדוֹאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִי שֶׁל דַפְנָה!"
"מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?" הַזְקֵנָה לֹא הֵבִינָה.
"בִּמְקוֹם לִרְשׁוֹם אֶת שֵׁם הָרְחוֹב וּמִסְפַּר הַבַּיִת בְּלוֹנְדוֹן, רָשַׁמְתְ כְּתוֹבֶת שֶׁל מַחְשֵׁב. זֶה נִקְרָא כְּתוֹבֶת דוֹאַר אֵלֶקְטְרוֹנִי. הִנֵה אַתְ רוֹאָה אֶת סִימַן הַשְׁטְרוּדֶל?"
"סִימַן שְׁטְרוּדֶל? מָה זֶה? אֲנִי לֹא מְבִינָה, הֲרֵי דַפְנָה בְּעַצְמָהּ רָשְׁמָה לִי אֶת הַכְּתוֹבֶת הַזֹאת. אֵיפֹה שַׂמְתִי אוֹתָהּ? תֹאכְלִי בֵּינְתַיִם עַד שֶׁאֶמְצָא."
"זֶה לֹא הַפֶּתֶק פֹּה מִתַחַת לַאֲגַרְטָל?"
"נָכוֹן, כַּמָה שֶׁאַתְ חֲכָמָה!"
דַלְיָה בָּחֲנָה אֶת הַפֶּתֶק. מִצִידוֹ הָאֶחָד הוֹפִיעָה הַכְּתוֹבֶת הָאֶלֶקְטְרוֹנִית, וּמִצִידוֹ הָאַחֵר – הַכְּתוֹבֶת הָרְגִילָה. הִיא הִסְבִּירָה אֶת הַטָעוּת.
"וַאֲנִי חָשַׁבְתִי שֶׁכָּכָה כּוֹתְבִים הַיוֹם כְּתוֹבוֹת בְּלוֹנְדוֹן..." צָחֲקָה גְבֶרֶת מַרְגָלִית, "אֵיךְ גִילִית אֶת הַטָעוּת, חֶמְדָתִי? אַתְ כָּל כָּךְ אִינְטֶלִיגֶנְטִית! קְחִי לָךְ עוֹד שְׁטְרוּדֶל..."
גְבֶרֶת מַרְגָלִית הֶחְלִיטָה לְהַכְנִיס לַמַעֲטָפָה חֲדָשָׁה אֶת כָּל הַמַתְכּוֹנִים וְלִשְׁלוֹחַ מָחֳרָתַיִם בַּדוֹאַר לְלוֹנְדוֹן, הַפַּעַם לַכְּתוֹבֶת הַנְכוֹנָה.
"וְסוֹף סוֹף, בְּעוֹד שָׁבוּעַ, יַגִיעוּ לַיָדַיִם שֶׁל דַפְנָה..."
"אֲבָל גְבֶרֶת מַרְגָלִית," אָמְרָה דַלְיָה, "הַמִכְתָבִים יְכוֹלִים לְהַגִיעַ עוֹד הַיוֹם לְלוֹנְדוֹן!"
"אֵלֶה מִכְתָבִים, יַלְדָה, מִכְתָבִים וְלֹא טֶלֶגְרָמוֹת [מִבְרָקִים] שֶׁמַגִיעוֹת תוֹךְ יוֹם!"
"אֲנִי מִתְכַּוֶנֶת שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁלוֹחַ אוֹתָם מֵהַטֶלֶפוֹן הַזֶה שֶׁלִי, גְבֶרֶת מַרְגָלִית, וְאָז הֵם יַגִיעוּ תוֹךְ כַּמָה רְגָעִים. אִם תִרְצִי אֶשְׁלַח אוֹתָם בִּשְׁבִילֵךְ עַכְשָׁו. וְעוֹד מְעַט תוּכַל דַפְנָה לִקְרוֹא אֶת כָּל הַמַתְכּוֹנִים אֶצְלָהּ בְּלוֹנְדוֹן!"
"עוֹד מְעַט? עוֹד הַיוֹם? בֶּאֱמֶת? אוֹדֶה לָךְ אִם תַעֲשִׂי אֶת הַקֶסֶם הַזֶה בִּשְׁבִילִי, אִם זֶה לֹא קָשֶׁה."
"בִּכְלָל לֹא קָשֶׁה."
"אֲנִי מִיָד מְבִיאָה אֶת הָאַרְנָק. כַּמָה עוֹלֶה לַעֲשׂוֹת דָבָר כָּזֶה?"
"זֶה בְּחִינָם, גְבֶרֶת מַרְגָלִית, לְגַמְרֵי בְּחִינָם!"
וְדַלְיָה צִילְמָה אֶת הַמַתְכּוֹנִים בַּטֶלֶפוֹן וְשָׁלְחָה אֶל תֵיבַת הַדוֹאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִית שֶׁל דַפְנָה.
"זֶהוּ, גְבֶרֶת מַרְגָלִית. עַכְשָׁו אֲנִי צְרִיכָה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה."
הַזְקֵנָה לֹא נָתְנָה לָהּ לָלֶכֶת בְּלִי שַׂקִית מְלֵאָה בִּפְרוּסוֹת שֶׁל עוּגַת שְׁטְרוּדֶל, וּבְלִי שֶׁהִרְעִיפָה עָלֶיהָ הָמוֹן תוֹדוֹת וּמַחְמָאוֹת עַל טוּב לִיבָּהּ.
כְּבָר בְּדַרְכָּהּ הַבַּיְתָה קִיבְּלָה דַלְיָה הוֹדָעַת תוֹדָה לְבָבִית מִדַפְנָה – כָּל הַמַתְכּוֹנִים הִגִיעוּ לְיָדֶיהָ.

כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ קִיבְּלָה הַמוֹרָה אוּנָה אֶת עֲבוֹדוֹת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל 'שְׁנַת הַמַעֲשִׂים הַטוֹבִים'. הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִזְדָרְזוּ הָיוּ יָפִית פְּרִינְץ, מִיקִי בִּנְיָמִינִי וְדַלְיָה בְּלוּם.
בְּאוֹתוֹ יוֹם, אַחֲרֵי הַלִימוּדִים, נִשְׁאֲרָה הַמוֹרָה אוּנָה בַּכִּיתָה וְיָשְׁבָה מוּל הַמַחְשֵׁב שֶׁלָהּ. הַאִם הִיא תֵדַע לָתֵת צִיוּנִים הוֹגְנִים?
מַהוּ מַעֲשֶׂה טוֹב? לַמוֹרָה אוּנָה הָיָה כְּלָל מְדוּיָק: זֶה מַשֶׁהוּ שֶׁעוֹשִׂים לְמַעַן אַחֵר וְלֹא לְמַעַן עַצְמְךָ. וּלְפִי זֶה הָיְתָה בְּנוּיָה לִפְעוֹל.
וְעַכְשָׁו הִיא נִיגְשָׁה לִבְדוֹק אֶת עֲבוֹדוֹת הַבַּיִת וּלְהַעֲנִיק אֶת הַצִיוּנִים. הִיא צָפְתָה בַּמַחְשֵׁב שֶׁלָהּ בַּסֶרֶט שֶׁהִגִישׁוּ יָפִית, מִיקִי וְדַלְיָה.
הַסֶרֶט נִפְתָח בְּצִילוּם שֶׁל מַעֲבַר חֲצִיָה וְעָלָיו כּוֹתֶרֶת בְּפַעֲלוּלֵי הַנְפָּשָׁה וּצְלִיל מַרְהִיבִים.

הַזְקֵנָה הַמִסְכֵּנָה וְהַכְּבִישׁ הַמְסוּכָּן
סִיפּוּר הַמַעֲשֶׂה הַטוֹב שֶׁל
יָפִית פְּרִינְץ