מַר זַעֲרוּר, יוֹם אֶחָד וּמְיוּחָד וְנָדִיר,
הִרְגִישׁ כְּמוֹ גָדוֹל, כְּמוֹ כּוּלָם.
אָז יָצָא מִבֵּיתוֹ אֶל מֶרְכַּז הָעִיר
לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה בָּעוֹלָם.

כְּאַחַד הָאָדָם הוּא נִכְנַס לַקַנְיוֹן,
נִדְחַק בְּתוֹרִים כְּמוֹ בִּרְיוֹן
וְקָנָה גְלִידָה, כַּדוּר שָׁלֵם,
כְּמוֹ בַּלְיָן. חָשַׁב שֶׁהוּא חוֹלֵם.

קָנָה חוּלְצָה, מִידָה בֵּינוֹנִית
(וְלֹא כְּמוֹ תָמִיד בְּגוֹדֶל צְנוֹנִית),
גַם נַעֲלָיִם הוּא קָנָה, מֵעַל מִסְפַּר 40
(וְלֹא מִסְפַּר 4 אֲשֶׁר תָמִיד הִתְאִים).

בָּרְחוֹב הַצָפוּף הַמַרְעִישׁ
צָעַד בֵּין הָמוֹן הָאָדָם כְּמוֹ אִישׁ.
וְהִנֵה –
עַל הַכְּבִישׁ, כְּמוֹ לִוְיְתָנִית,
גָלְשָׁה וְעָצְרָה לְיָדוֹ מְכוֹנִית.

מְכוֹנִית אַחַת שְׁחוֹרָה, מַבְרִיקָה,
נִיקֶל וְלַק,
אֲרוּכָּה כְּמוֹ שְׁתַיִם, מִדֶגֶם יוּקְרָה,
קָדִילָק.
מַרְפֵּק עָבֶה נָח בְּחַלוֹן פָּתוּחַ
וְרֹאשׁ גָדוֹל קָרָא בְּקוֹל נָפוּחַ:

הֵי הֵי, זוֹכֵר אוֹתִי, הֵי זַעֲרוּר?
כִּי לִי אַתָה הֵיטֵב זָכוּר!
'נֶחְמָד נֶחְמָד, אֲבָל גַמָד...'
אוּפְּס... בָּרַח לִי מֵהַפֶּה לְבַד...

הָיִינוּ בְּיַחַד בְּגַן גַבְרִיאֵלָה, וְגַם
בְּבֵית סֵפֶר מָרוֹם, בַּכִּיתָה שֶׁל מִרְיָם.
תָמִיד צָחַקְנוּ לְךָ, הַיוֹם אֲנִי קְצָת מִתְבַּיֵשׁ.
אַךְ מָה שֶׁהָיָה עָבַר, הַיוֹם חָשׁוּב מָה יֵשׁ.

אֲנִי שְׁמִי גְדַלְיָה,
מְנַהֵל בַּנְק 'מִגְדוֹל' הַגָדוֹל,
מִשְׂרָדִי הַמְפוֹאָר שָׁם –
בַּמִגְדָל שֶׁמִשְׂמֹאל,
קוֹמָה אַחֲרוֹנָה 40,
עִיצוּב מְשַגֵעַ! מַדְהִים!
הַקִירוֹת מִזְכוּכִית!
מַעֲלִית סִילוֹנִית!

כֵּן, אֲנִי הַ-גְדַלְיָה, זוֹכֵר?
אוּלַי פַּעַם תִקְפּוֹץ לְבַקֵר?
לִי תוּכַל הַכּוֹל לְסַפֵּר
מַמָשׁ כְּמוֹ חָבֵר אֶל חָבֵר –

הַאִם שָׁמַעְתִי נָכוֹן, שֶׁמְאוֹד רָצִיתָ
אֶת גְבֶרֶת בַּקְבּוּקָה, וְלֹא זָכִיתָ?
(זֹאת שֶׁהִתְחַתְנָה עִם אָדוֹן פָּרוֹן
וְעַכְשָׁו הֵם בְּוִילָה גָרִים, בְּעֶפְרוֹן).

וְגַם שָׁמַעְתִי, כָּךְ נִדְמֶה לִי
שֶׁכְּמוֹ עָנִי מִסְכֵּן בְּדֶלְהִי
אַתָה עוֹבֵד בְּ... מַחַט, חָרוּז אוֹ כַּפְתוֹר?
וְגָר בְּקוּפְסַת גַפְרוּרִים, עֲדַיִן בְּחוֹר?

אִם כָּל זֶה נָכוֹן, אֲנִי נוֹרָא מִצְטַעֵר,
אַךְ עָלַי לָזוּז, אֲנִי מְאוֹד מְמַהֵר.

אָז מַר זַעֲרוּר נַעֲשָׂה שׁוּב זָעִיר
הַחוּלְצָה כִּצְנוֹנִית, וְהַנַעַל – 4.
וּגְדַלְיָה, מְנַהֵל בַּנְק 'מִגְדוֹל', רַק הִזְכִּיר:
זַעֲרוּרִי יַקִיר, לִפְנֵי שֶׁאַתָה בָּא,

צַלְצֵל לִקְבּוֹעַ פְּגִישָׁה בַּמִשְׂרָד
כִּי אִישׁ עָסוּק אֲנִי מְאוֹד,
אוּלַי אָטוּס לְצָרְפַת אוֹ סְפָרַד.
וְעַכְשָׁו אַגִיד לְךָ לְהִתְרָאוֹת.

וּפִתְאוֹם – מַר זַעֲרוּר קָם לִפְעוֹל,
כֵּן, הָאִישׁ הַקְטַנְטַן, בִּגְבוּרָה
שָׁאַל אֶת גְדַלְיָה, הַמְנַהֵל הַגָדוֹל,
שְׁאֵלָה מוּזָרָה, נוֹרָא מוּזָרָה:

הַאִם, חָבֵר חָשׁוּב, חָבֵר יָקָר,
הַאִם גַם בֵּית הַשִׁימוּשׁ שֶׁלְךָ
גָדוֹל וּמְפוֹאָר?

וּגְדַלְיָה אָמַר, כַּמוּבָן, כַּמוּבָן,
בַּמִשְׂרָד, גַם בַּבַּיִת – כָּבוֹד לַיַשְׁבָן –
בֵּית הַשִׁימוּשׁ שֶׁלִי מְסוּדָר
בְּסִגְנוֹן אִיטַלְקִי מְהוּדָר.

וּמַר זַעֲרוּר שׁוּב הֵעֵז וְדִיבֵּר:
עוֹד שְׁאֵלָה חֲצוּפָה לִי אַחַת, לֹא יוֹתֵר –

שָׁם בְּבֵית הַשִׁימוּשׁ שֶׁלְךָ הַמְפוֹאָר,
יוֹצֵא לְךָ מָה שֶׁלִי יוֹצֵא, אוֹתוֹ הַדָבָר?
אוֹ שֶׁאַתָה כַּדוּרִים מִזָהָב מְשַׁלְשֵׁל
בְּאַסְלַת הַזָהָב בְּאַרְמוֹן הַמְנַהֵל?

סְלַח לִי שֶׁאֲנִי לֹא מְנוּמָס הַפַּעַם
כִּי הִכְאַבְתָ לִי מְאוֹד, עַד זַעַם.
כִּי אֶת הַפֶּה אַתָה פּוֹצֶה
וְלֹא זָהָב מִשָׁם יוֹצֵא...

וּמַר זַעֲרוּר זָקַף קוֹמָתוֹ
אַחַר שֶׁשָׁפַךְ אֶת דְבָרָיו הַבְּרוּרִים.
וְאָז הוּא חָזַר אֶל בֵּיתוֹ,
בַּיִת בְּגוֹדֶל קוּפְסַת גַפְרוּרִים.