עֶרֶב יָחִיד וּמְיוּחָד. לֹא לְבַד.
לְמַר זַעֲרוּר יֵשׁ אוֹרַחַת.
כְּשֶׁהִזְמִין, הִיא הִסְכִּימָה מִיָד
לֶאֱכוֹל אֲרוּחָה בְּיַחַד.

שַׁתְקָנִית, נְעִימָה וְנֶחְמֶדֶת
בְּדִיוּק מַתְאִימָה לִרְצוֹנוֹ.
אוֹרַחַת הֲכִי מְיוּחֶדֶת
כִּי כּוּלָהּ רַק פְּרִי דִמְיוֹנוֹ.

רַק נִדְמֶה לוֹ שֶׁהִיא פֹּה יוֹשֶׁבֶת מוּלוֹ
בְּשׁוּלְחַן הַמִטְבָּח פָּנִים אֶל פָּנִים.
הוּא שָׂם כּוֹס וְצַלַחַת, גַם לָהּ וְגַם לוֹ.
בְּצִנְצֶנֶת נָאָה – פְּרָחִים לְבָנִים.

מַיִם מָזַג, אֶת הַפַּסְטָה עָרַם,
רַק לְעַצְמוֹ כַּמוּבָן,
חִיֵךְ וְאָמַר בְּקוֹל רָם:
בְּתֵאָבוֹן! זֶה מוּכָן.
וְלֶאֱכוֹל הֵם הִתְחִילוּ.
הוּא אָכַל. הִיא אָכְלָה בִּכְאִילוּ.

לָחַשׁ: נָעִים אִיתָךְ בְּיַחַד
זֹאת אֲרוּחָה בִּלְתִי נִשְׁכַּחַת,
אָז בִּגְלַל הַסְפָּגֶטִי אֶקְרָא לָךְ בֶּטִי...
מָה דַעְתֵךְ, מְתוּקָה?
בְּעֶצֶם, אֶפְשָׁר גַם אֶתִי...
כֵּן, אֶתִי מַתְאִים לָךְ יוֹתֵר
כִּי אֶתִי זֶה קִיצוּר שֶׁל אֶסְתֵר,
הַהִיא הַמַלְכָּה.

אַךְ מִיָד הוּא קָרָא:
הוֹ לֹא לֹא, יְקָרָה –
רַק לֹא אֶתִי! טוֹב לִי עִם בֶּטִי!
אֵיזֶה גוֹלֶם אֲנִי, אֵיזֶה פֶּתִי,
כִּמְעַט כִּמְעַט הִתְפַּתֵיתִי,
אֶתִי – גַם לֹא לְדַקָה,
כִּי אֲנִי לֹא מֶלֶךְ –
וְלֹא רוֹצֶה שׁוּם מַלְכָּה!

הוּא אָכַל וְדִיבֵּר וְדִיבֵּר מֵעַל צַלַחְתוֹ.
וְהִיא כָּל הַזְמַן שָׁתְקָה.
הוּא יָדַע – הִיא אוֹהֶבֶת לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ,
כָּל מִילָה וְכָל הֶגֶה, כָּל פְּסִיק,
כִּי לְרֶגַע הִיא לֹא פִּיהֲקָה
וְלֹא סִימְנָה לוֹ 'תַפְסִיק!'

הוּא צָחַק: אַל תַגִידִי לִי, בֶּטִי,
שֶׁלֹא אָהַבְתְ אֶת הַסְפָּגֶטִי,
כִּי הִשְׁאַרְתְ תַ'צַלַחַת רֵיקָה,
הַכּוֹל אַתְ לִיקַקְתְ, כָּזֹאת מַצְחִיקָה.

וְאָז בְּאוֹזְנֵי הָאוֹרַחַת,
אַחֲרֵי הַמָנָה הַמוּצְלַחַת,
הִכְרִיז זַעֲרוּר חֲגִיגִית:
וְעַכְשָׁו לְקִינוּחַ — בִּיסְקְוִיט.

רוֹצָה? מָה אַתְ אוֹמֶרֶת?
בִּיסְקְוִיט עִם כּוֹס תֶה – תֵה צְמָחִים,
תַעֲרוֹבֶת פִּרְחֵי הַיַסְמִין וְהַוֶרֶד.
אֲהָה! – וֶרֶד! יַסְמִין!
אֲנְ'לֹא מַאֲמִין –
לֹא בֶּטִי עוֹד שְׁמֵךְ וְלֹא אֶתִי,
אֶלָא וֶרֶד הוּא שְׁמֵךְ אוֹ יַסְמִין,
הָרֶגַע הִמְצֵאתִי,
כִּי יָפֶה לָךְ שֵׁם שֶׁל פְּרָחִים.