א.

רוּחַ צְפוֹנִית עֲנוּגָה, שְׁמָהּ עֲדִינָה,
רָקְדָה מְנוּמֶסֶת כְּמוֹ בָּלֵרִינָה,
וְעוֹד רוּחַ קַל מִמִזְרַח וּשְׁמוֹ זֶרַח
בָּעֵשֶׂב נִיגֵן, רַק עָלֶה זָז, רַק פֶּרַח.

אָמַר זֶרַח:
עֲדִינָה, שָׁם, שָׁם, הִסְתַכְּלִי נָא,
בַּיִת בְּגוֹדֶל קוּפְסַת גַפְרוּרִים
וּמָה יָפִים הַפְּרָחִים בַּחַלוֹן.
אָמְרָה לוֹ עֲדִינָה:
פֹּה כַּנִרְאֶה גָרִים פַּרְפָּרִים
וְתִרְאֶה מָה נָאֶה מִתְנַפְנֵף הַוִילוֹן.

וּבַדֶלֶת – שֶׁלֶט.
וְהַכְּתָב זָעִיר, אֲבָל בָּרוּר:
כֵּן, פֹּה גָר מַר זַעֲרוּר.
וְגַם פִּתְקָה שֶׁבָּהּ כָּתוּב:
יָצָאתִי לְטַיֵל וְעוֹד מְעַט אָשׁוּב.

עָפוּ עֲדִינָה וְזֶרַח מִשָׁם,
אֶל הַבַּיִת לֹא בָּאוּ בִּפְנִים.
וְאָז הֵם רָאוּ לֹא רָחוֹק
אֶת הָאִישׁ הַזָעִיר בָּעוֹלָם,
אָדָם הַקָטָן מִתִינוֹק.
הֵם נָשְׁבוּ וְלִיטְפוּ אוֹתוֹ בַּפָּנִים.

אֲבָל רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִמְשִׁיכוּ לָעוּף
עֲדִינָה אֶל זֶרַח קָרְאָה: אוּף, אוּף, אוּף!
תִרְאֶה, הוֹ זֶרַח,
תִרְאֶה מִי הוֹפִיעָה פִּתְאוֹם...
וְזֶרַח רָאָה וּמִיָד הִצְטַבְרֵחַ,
אָמַר לָהּ: נוֹרָא וְאָיוֹם!

כִּי עוֹד רוּחַ בָּאָה, שְׁלִישִׁית בְּמִסְפָּר,
וּמִי יַאֲמִין, אִם זֶה רַק יְסוּפַּר.
הָרוּחַ הַזֹאת קוֹרְאִים לָהּ רָכֵל
וְהִיא לֹא צַדִיקָה כְּמוֹ אִימֵנוּ רָחֵל,
הֲרֵי זֹאת רָכֵל הַנְפוּחָה
עִם הָאַף הָאָרוֹךְ,
זֹאת לֹא תִיתֵן מְנוּחָה,
זֹאת מִגָבוֹהַ, יָרְדָה רַק לִפְגוֹעַ,
עַל מִי הִיא הַפַּעַם תִדְרוֹךְ?

הֲרֵי זֶה הֶרְגֵל שֶׁל רָכֵל, לְרַכֵל,
אֵיפֹה הִיא בָּאָה הַיוֹם לְרַגֵל?
וּמִי יִהְיֶה עוֹד מְעַט הַקוֹרְבָּן?
וְזֶרַח אָמַר: הַמִסְכֵּן הַתוֹרָן, כַּמוּבָן,
הוּא מַר זַעֲרוּר, הָאִישׁ הַקְטַנְטַן.

הִנֵה הַחַלוֹן בְּבֵיתוֹ
שָׁם פָּתוּחַ, וְזֶה מְסוּכָּן
כִּי רָכֵל, הָרוּחַ רָכֵל, כְּבָר כָּאן,
וְהִיא תְחַטֵט לוֹ וּתְפַשְׁפֵּשׁ
תְרַחְרֵחַ מָה אֵין לוֹ, מָה יֵשׁ.

מָה מִתְבַּשֵׁל לוֹ בְּתוֹךְ הַקְדֵרָה?
מָה הוּא מַסְתִיר בְּתַחְתִית הַמְגֵרָה?
הַאִם בַּגַרְבַּיִם שֶׁלוֹ יֵשׁ חוֹרִים?
וְהַתַחְתוֹנִים, יְשָׁנִים וּקְרוּעִים?

אָמְרָה אָז עֲדִינָה לְזֶרַח:
בּוֹא נִיגַשׁ וְנַזְהִיר
אֶת הָאִישׁ הַזָעִיר
הֶעָדִין כְּמוֹ פַּרְפַּר עַל הַפֶּרַח.

מָה זֶה? שָׁאַל זַעֲרוּר, הֶאֱזִין,
וְזֶרַח לָחַשׁ לוֹ בְּאוֹזֶן יָמִין,
עֲדִינָה מִשְׂמֹאל, וּבְלַחַשׁ עָדִין.
שָׁמַע זַעֲרוּרִי, אֲבָל לֹא הֵבִין.

וְעֲדִינָה וְזֶרַח עָפוּ גָבוֹהַ
לֹא לִרְאוֹת מָה יִקְרֶה, לֹא לִשְׁמוֹעַ.
רַק אָמְרוּ: מַר זַעֲרוּר, מָה לְךָ נְאַחֵל?
שֶׁתֵצֵא בְּשָׁלוֹם מֵהָרוּחַ רָכֵל.


ב.

וְהָרוּחַ רָכֵל הַגְדוֹלָה כְּבָר בַּדֶלֶת.
קְטַנְטַנָה הַדֶלֶת, קְטַנְטַן הַשֶׁלֶט
וּבוֹ כָּתוּב בְּבֵרוּר:
פֹּה גָר מַר זַעֲרוּר.

זֶה מוּכְרָח לִהְיוֹת אִישׁ מוּזָר
אִם בְּבַיִת פִּצְפּוֹן שֶׁכָּזֶה הוּא גָר,
כָּךְ אָמְרָה הִיא רָכֵל וְשָׂמְחָה צָהֲלָה
אוֹ-לָה-לָה, אוֹ-לָה-לָה,
אִישׁ קָטָן וּמָתוֹק כְּמוֹ בּוֹנְבּוֹן
כֵּיף לְלַכְלֵךְ אוֹתוֹ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן!

אֶת שְׁמוֹ הַטוֹב – מָה טוֹב לִמְחוֹק,
כֵּיף לַעֲשׂוֹת מִמֶנוּ צְחוֹק!
הַלְוַאי הַלְוַאי הַלְוַאי
שֶׁהַגַרְבַּיִם שֶׁלוֹ קְרוּעִים,
וּבְתַחְתוֹנָיו אֵין גוּמִי וְיֵשׁ חוֹרִים.

רָכֵל אָז שָׁרְקָה וְנָשְׁפָה, סָעֲרָה,
וְתֵכֶף הֵבִינָה שֶׁהִיא בְּצָרָה –
שֶׁרַק בְּנֵס הִיא תִיכָּנֵס!
כִּי הַחַלוֹן קְטַנְטַן וְהִיא מְנוּפַּחַת.
לַשָׁוְא הִיא נָשְׁבָה וְנָשְׁבָה לָבוֹא פְּנִימָה –
נִיסְתָה וְנִיסְתָה, עִם פָּנִים מִקָדִימָה
וְגַם דָחֲפָה מֵאָחוֹר עִם הַתַחַת.

וְהָרוּחַ רָכֵל שׁוֹרֶקֶת הוֹההה לֹא!
הֲלוֹא הוּא מִדַי קָטָן, הַבַּיִת שֶׁלוֹ,
וַאֲנִי גְדוֹלָה מְאוֹד מְאוֹד,
אִם לֹא אֶכָּנֵס לֹא אוּכַל לִרְאוֹת –

לֹא לִכְלוּךְ בַּכִּיוֹר, אִם הִשְׁאִיר,
לֹא מָה מִתְבַּשֵׁל לוֹ בַּסִיר.
וַאֲנִי רָכֵל, עַכְשָׁו עַל מָה אֲרַכֵל?
הָאִישׁ הַקָטָן, כָּל הָעוֹנֶג קִלְקֵל!

אָז רָכֵל בְּלִי הַרְבֵּה בִּרְבּוּרִים
אֶת הַבַּיִת בְּגוֹדֶל קוּפְסַת גַפְרוּרִים
טִלְטְלָה מִבַּחוּץ בְּכָל כּוֹחַ
כְּאִילוּ הָיָה זֶה אֶפְרוֹחַ,
כִּמְעַט עָף לַגוֹבַה
כְּאִילוּ זֶה כּוֹבַע.
וְהַבַּיִת בִּפְנִים –
תוֹהוּ וָבוֹהוּ, בּוֹהוּ וָתוֹהוּ,
מַהְפֵּכָה וְסוּפָה, וְבַּרְדָק אֵין כָּמוֹהוּ.

וּמִיָד הִיא טָסָה עַל פְּנֵי כָּל הָעִיר
לְסַפֵּר הַכּוֹל עַל הָאִישׁ הַזָעִיר –
יֵשׁ לוֹ בַּיִת כֹּה קָטָן קָטָן קָטָן
אַךְ בּוֹ גָדוֹל גָדוֹל גָדוֹל הַבָּלָגָן!

לְכוּ וְתִרְאוּ, זֶה מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ,
בֵּיתוֹ הַקְטַנְטַן הַמֵבִישׁ.
שָׁם בַּדֶלֶת יֵשׁ שֶׁלֶט.
הָאִישׁ, שְׁמוֹ מַר זַעֲרוּר
וְסִימָן לְזִיהוּי:
אֵין סָפֵק שֶׁהוּא
כּוּלוֹ פָּחוֹת מִגַפְרוּר.

אָז עָנוּ לָהּ כּוּלָם לְרָכֵל הַמְרַכֶלֶת:
בְּמָה שֶׁסִיפַּרְתְ לָנוּ אֵין כָּל תוֹעֶלֶת.
אִם הָאִישׁ קָטָן מִגַפְרוּר
אָז הוּא לֹא אִישׁ גָדוֹל –
וּמָה לָנוּ אִכְפַּת מִיְצוּר
שֶׁכּוּלוֹ לֹא יוֹתֵר מֵחַרְגוֹל?

בְּקִיצוּר, אוֹתָנוּ כְּלָל לֹא מְעַנְיֵן
לָדַעַת מָה יֵשׁ לוֹ, מָה אֵין.