מַר זַעֲרוּר כִּמְעַט נִרְדָם.
מָחָר צָרִיךְ לָקוּם מוּקְדָם.
אַךְ מִי זֶה מְזַמְזֵם זָם?
אוּיְשׁ, אֵיזֶה יֵאוּשׁ —
בַּחֶדֶר טָס יַתוּשׁ.

עוּף מִמֶנִי יַתוּשׁוֹן,
כָּכָה לֹא אוּכָל לִישׁוֹן.
הֲלוֹא כָּמוֹךָ, גַם אֲנִי מִזַן זָעִיר,
וּשְׁנֵינוּ בֵּין הַקְטַנְטַנִים בָּעִיר —
הֲרֵי דוֹמִים אֲנַחְנוּ, אַל תִשְׁכַּח,
אָז תִתְחַשֵׁב בִּי קְצָת, כְּמוֹ אָח לְאָח.

אִם תֵלֵךְ מִפֹּה — אוֹמַר לְךָ תוֹדָה!
אִם לֹא תֵלֵךְ
אֱמוֹר לִי אֵיךְ
אָקוּם בַּבּוֹקֶר? וְאֵיךְ אֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה?

עוֹד מְעַט חֲצוֹת הַלֵיל.
זֶה לֹא זְמַן לְהִשְׁתוֹלֵל.
אֵין לְךָ נִימוּס? אוֹ יֵשׁ לְךָ לֵב רַע?
אוֹ שֶׁסְתָם אַתָה יַתוּשׁ אֶחָד מוּפְרָע?
'סְתַלֵק, תַפְסִיק כְּבָר לְזַמְזֵם
זִים וְזוּם וְזוֹם וְזֶם.

לְפֶתַע נֵס — נָס הַטַרְדָן!
בָּרַח, פַּחְדָן,
סוֹף לַצָרָה!
אַךְ לֹא! חֲבָל. זֶה הַנָבָל
מִיָד חוֹזֵר — מֵבִיא חָבֵר
(אוֹ חֲבֵרָה)
וּמַתְחִיל הַקַרְנָבָל.

דַי! מַר זַעֲרוּר רוֹתֵחַ, עַצְבָּנִי,
חַכּוּ חַכּוּ, אֲנִי אֶתְפּוֹס אֶתְכֶם, אֲנִי.
הוּא יַשְׁנוּנִי וְלֹא מָהִיר,
שׁוֹלֵחַ יָד — תוֹפֵס אֲוִיר.
עַד שֶׁצוֹנֵחַ נִים לֹא נִים,
וְרַק לוֹחֵשׁ חֲסַר אוֹנִים:

תְנוּ לִי לַעֲצוֹם עֵינַיִם,
תְנוּ לִי שֶׁקֶט בָּאוֹזְנַיִם...

לֹא, מֵאֵלֶה שְׁנַיִם
אִי אֶפְשָׁר לְהִיפָּטֵר.
כָּל הַלַיְלָה
לֹא יַפְסִיקוּ לְטַרְטֵר.
בְּקִיצוּר, אֲנִי גָמוּר,
עַד הַבּוֹקֶר אֶשְׁתַגֵעַ.
אֲבָל מָה זֶה, מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ?
מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ?

הֵי הֵי הֵי, זֶה הֲרֵי
נִשְׁמָע כְּמוֹ  מַ נְ גִ י נָ ה !
מִי הִלְחִין?
(אוֹ מִי הַמַלְחִינָה?)
מַנְגִינָה — פְּנִינָה!

זַעֲרוּרִי עֵר, נִלְהָב —
בַּנִיגוּן הוּא מְאוֹהָב!

רֶגַע שְׁנַיִם לֹא יוֹתֵר,
מִתְיַשֵׁב אֶל הַפְּסַנְתֵר
(יוֹתֵר נָכוֹן, זֶה פְּסַנְתְרוֹן)
וְאָז, וְדֵי בְּכִישָׁרוֹן,
הוּא מְנַגֵן בְּיָד אַחַת
מַנְגִינַת יַתוּשׁ אֶחָד.
וּמְנַגֵן בִּשְׁתֵי יָדַיִם
אֶת זִמְזוּם הַיַתוּשַׁיִם.

מָה עָדִין וֶאֱנוֹשִׁי
הַנִיגוּן הַיַתוּשִׁי.